מדד ון ליר לאיכות החיים בישראל

מאת: גל ישורון, מישל סטרבצ'ינסקי וירדן קידר

מדדי איכות חיים

לפני שנה החליטה ממשלת ישראל לעבור למדידת איכות חיים נוסף על מדידת התוצר. הדבר נעשה במדינות מתקדמות רבות, אחת הבולטות שבהן היא בריטניה. מעבר זה הוא חלק מתהליך ארוך טווח שבו כלכלנים ומדינאים כאחד מבינים את הצורך בהשלמת המידע העולה ממדידת התוצר והצמיחה. המידע מהתוצר מרוכז בתחומים מסוימים, מדגיש היבטים מסוימים של רווחת החיים ומתעלם מהיבטים אחרים. פוליטיקאי שיבצע רפורמה מועילה בתחום החינוך, למשל, לא יקבל עליה את הקרדיט הראוי משום שהתוצאות יבואו לידי ביטוי בתוצר שנים רבות לאחר יישום הרפורמה (לעתים עשור), כאשר הפוליטיקאי עצמו אולי כבר לא יהיה חלק מהחיים הפוליטיים. אך אם מדד איכות החיים מתמקד במדדים תחומיים של חינוך, האינדיקטורים התחומיים ישתפרו במהרה בעקבות הרפורמה, והפוליטיקאי יקבל עליה קרדיט. אם הרפורמה היא אכן מועילה למשק מדובר באינטרס משותף לכל האזרחים. דברים אלו כוחם יפה בייחוד לשיפורים בתחום איכות הסביבה, שקובעי המדיניות אינם מזכים אותו בהתייחסות הראויה עקב ההתפתחויות האטיות בו הבאות לידי ביטוי בטווחי זמן ארוכים במיוחד. על כן בשנים האחרונות עולה קריאה לשלב מדדים חלופיים לתוצר ולמדוד את איכות החיים במדינה כדי להראות את המצב לאשורו ולאפשר למקבלי ההחלטות תמונה רחבה ככל האפשר.

למרות עבודה רבה שנעשתה בפיתוח המדד הממשלתי לאורך מספר שנים, את האינדיקטורים שירכיבו את המדידה של המיזם הממשלתי תפרסם הממשלה רק בפברואר 2016, וממילא טרם נעשו המדידות בפועל, לא כל שכן פורסמו תוצאותיהן. כאן מפורסם לראשונה מדד ון ליר לאיכות החיים בישראל – מיזם מדידת איכות חיים וקיימות (היכולת לקיים איכות חיים גבוהה לאורך זמן), המבוסס על שאלון דלפי בקרב עשרות מומחים ישראלים בתשעה תחומים: בריאות, חינוך, איכות התעסוקה, מעורבות אזרחית, רווחה אישית וחברתית, דיור, ביטחון אישי, איכות הסביבה ורווחה חומרית. בחירת המומחים הייתה מאוזנת, וניתן ייצוג הולם לגברים ולנשים, וכן למגזרי מיעוטים.

תנאי מקדים לבניית המדד הוא הכרעה בנוגע לתוצר המצופה, שיכול לנוע בין ניסיון להבין מהם כלל הגורמים שמשפיעים על האושר ("הגישה המדעית") ובין מטרות אחרות. הגישה המדעית כוללת גורמי אושר כמו סיפוק מיני, הגשמה עצמית ונחת מהילדים, שאינם נמצאים במכלול ההשפעה של פעילות הממשלה. התוצר המצופה מהמיזם שלנו שונה מהגישה המדעית. לאחר התייעצות עם מומחים בתחום הוחלט להדגיש רק את התחומים העיקריים המשפיעים על חיי האזרחים של מדינת ישראל שבהם ישנה השפעה מכריעה למדיניות הממשלה. בחירה זו מתיישבת עם תפקידה של התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר כגוף לחשיבה אזרחית (think tank), והיא מאפיינת גם גופים חשובים נוספים הפעילים בנושא זה. נציין כאן את Better Life Index של ה-OECD, המתפרסם באופן שוטף כבר כמה שנים.

בבניית המדד החלטנו להתבסס על תחומים מקבילים לאלה שנבחרו על ידי ה-OECD. ההבדל העיקרי בין מדד ה-OECD למדד שלנו הוא בחירת האינדיקטורים. את האינדיקטורים אצלנו בחרו מומחים ישראלים – אחרי הצבת דרישת סף של מספר מינימלי של אינדיקטורים – על בסיס דעותיהם והקונסנזוס ביניהם (מתודולוגיה הנקראת "שאלון דלפי"). בתהליך דלפי מתקבלים האינדיקטורים הספציפיים בכל תחום דרך השתתפותם של עשרות מומחים, אקדמאים, אנשי שטח ומקבלי החלטות בכירים מכל תחום. הם מגיעים ביחד למספר מצומצם של אינדיקטורים המייצגים רווחת חיים רצויה בכל תחום ותחום בנפרד. ליצירת המדד הכללי של כל תחום ניתנו משקלות לאינדיקטורים המרכיבים את התחום. המשקל של האינדיקטורים שיקף את החשיבות שייחסו המומחים ליכולת של האינדיקטור לייצג את התחום.

אחת ההמחשות הבולטות לפערים בין מדד ון ליר למדדים אחרים הוא בתחום המעורבות האזרחית: במדד Better Life של ה-OECD כולל תחום זה בעיקר את שיעור ההצבעה, ולכן בשנים רבות דורגה ישראל במקום האחרון. במדד ון ליר, לעומת זאת, ישנם אינדיקטורים רבים נוספים המייצגים מעורבות אזרחית (בסדר חשיבות יורד): מדד האמון הכללי במוסדות הממשל, מדד הליכי בחירות ופלורליזם של ה"אקונומיסט", נדד חופש העיתונות של פרידום האוס (Freedom House), שיעור המאמינים כי הם וחבריהם יכולים להשפיע על מדיניות הממשלה במידה מועטה או כלל לא, שיעור המרוצים והמרוצים מאוד מהאופן שבו הדמוקרטיה הישראלית מתפקדת, ומדד תרבות פוליטית דמוקרטית של ה"אקונומיסט". לאחר שמביאים בחשבון את האינדיקטורים האלה ישראל עולה למקום ה-20 מתוך 34 מדינות.

על פי תוצאות מדד ון ליר לאיכות החיים בישראל, באיכות חיים כללית ממוקמת ישראל במקום ה-21 מתוך 34 מדינות ה- OECD (בהתבסס על ממוצע פשוט של מדדי כל התחומים). לעומת התוצר לנפש, שבו ישראל דומה יחסית לממוצע OECD, באיכות חיים ובקיימות ישראל נמוכה מממוצע ה-OECD בכ-10% (ראו תרשים 1). המדידה מבדילה בין איכות חיים בהווה ובין קיימות, המייצגת כאמור את היכולת לקיים איכות חיים גבוהה בעתיד. נמצא כי במשך כל תקופת המדגם, בין 2005 ל-2014, ישראל נמוכה בקיימות יותר מאשר באיכות חיים (ראו תרשים 2), בניגוד למדינות אחרות ב-OECD, כגון דרום קוריאה.

תרשים 1: מדד ון ליר לאיכות חיים: היחס בין הציון של ישראל לבין הציון הממוצע ב- OECD (1 = ישראל שווה לממוצע)

מדד איכות חיים 1תחומים שבהם ישראל נמוכה בקרוב ל-40% מממוצע OECD הם תחומי הדיור ואיכות הסביבה. בתחום הדיור הציון של ישראל נמוך במיוחד בשיעור משקי הבית שאין בהם מים זורמים (בעיה שמאפיינת את יישובי מגזרי המיעוטים[1]) ובשיעור ההוצאה של משקי הבית על דיור מתוך ההכנסה הפנויה. באיכות הסביבה ישראל מקבלת ציון נמוך בשטח המוקצה למטרות שימור ובשיעור האנרגיה המתחדשת מתוך כלל צורכי האנרגיה.

תרשים 2: מדד איכות חיים מול מדד קיימות בישראל

מדד איכות חיים 2

תחום שבו חלה הידרדרות ניכרת בשנים 2011–2014 הוא תחום הביטחון האישי. בשנים אלו עברה ישראל מהמקום ה-6 המכובד למקום ה-17 בקרב מדינות OECD (ראו תרשים 3).

תרשים 3: מדד ון ליר לביטחון אישי, ישראל מול ממוצע OECD בשנים 2005–2014

מדד איכות חיים 3

בהשוואה בין 2010 ל-2014 בולטת העלייה במדד האלימות הלאומי של משטרת ישראל, וגם ההידרדרות החדה במדד שמשקף את שיעור המדווחים כי הם מרגישים בטוחים ללכת לבד בשעות החשכה (ראו תרשים 4).

תרשים 4: אינדיקטורים בתחום הביטחון האישי בישראל

מדד איכות חיים 4

עוד תחום שבו ישראל נמצאת מתחת לממוצע הוא תחום החינוך. תחום זה הוא אתגר גדול, שכן ישראל מבססת את יתרונה הכלכלי על ההון האנושי שלה. לנוכח השינוי הצפוי בהרכב האוכלוסייה עד שנת 2059, שלפיו האוכלוסייה החרדית והאוכלוסייה הערבית שההון האנושי שלהן נמוך יחסית יהיו כ-50% מהאוכלוסייה, יש למצוא פתרון ארוך טווח לנושא. תוצאות המדד מדגישות את החשיבות של הגדלת המשאבים המוקצים לתחום זה, בין השאר כדי להקטין את מספר הילדים הממוצע בכיתות. גם בחינוך ישראל נמוכה במדדי הקיימות לעומת מדדי איכות החיים עקב הציון הנמוך בכמה אינדיקטורים: תעסוקה בתחום שבו קיבלו הפרטים את השכלתם הגבוהה, כניסה להשכלה גבוהה בקרב בני 25 ומעלה, הזדמנויות בתחום החינוך (מדד ניידות), הוצאה לתלמיד בהשכלה הגבוהה, הוצאות למחקר ופיתוח במוסדות להשכלה גבוהה, וקשיים בקריאה בשנה השמינית.

התחום היחיד שבו ישראל גבוהה מממוצע OECD הוא תחום הבריאות. מקומה הטוב של ישראל בתחום זה נובע מאינדיקטורים כגון שיעור המדווחים על בריאות טובה או טובה מאוד, שביעות הרצון מקופות החולים, השיעור הנמוך של לוקים במחלות או בבעיות בריאות כרוניות, ותוחלת החיים הגבוהה.

אפשר לגזור מסקנות מדיניות ברורות מתוצאות המדד: ראשית, חשוב שהממשלה תשפר את תפקודה ואף תגדיל את המשאבים הכספיים המוקדשים לתחומים שבהם ישראל מפגרת פיגור בולט: איכות הסביבה, דיור וביטחון אישי. גם בתחומי הרווחה האישית והחברתית והעושר החומרי בולט כי ישראל נמוכה מהממוצע. לנוכח התוצאות הלא מחמיאות שהתגלו במדד החברתי של התוכנית לכלכלה וחברה אשר פורסם לאחרונה, בולט גם החיסרון של מדיניות בקידום תחום העוני, שבו ישראל נמצאת במקומות האחרונים במדינות OECD; שנית, נדרש שיפור רציני בתכנון ארוך הטווח וביישום נורמות קבועות שישפרו את הקיימות בתחומים השונים על ידי חיזוק גורמי התכנון לטווח ארוך והקצאת משאבים לנושא; שלישית, בתחום החינוך, שעליו ישראל מבססת את יתרונה הכלכלי, המדד בקיימות נמוך מן המדד של איכות החיים – דבר המשקף את הצורך הדחוף לשפר את המצב בתחום כדי למנוע הידרדרות בטווח הארוך.

 

 

[1] איימן סייף, ראש הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי במשרד לשוויון חברתי, הציג בעיה זו בפאנל שהתקיים בכנס השנתי של התוכנית לכלכלה וחברה, שהתקיים ב-20.12.15, ובו הוצג לראשונה לציבור מדד ון ליר לאיכות החיים בישראל.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*