קורסים להכשרה מקצועית בישראל: יישום המודל "מערך החניכה" (Apprenticeship)

מאת: מישל סטרבצ'ינסקי וירדן קידר

בניגוד למדינות המפותחות, שבהן צפויה ירידה דרסטית בכוח העבודה, בישראל צפוי אחוז בני 15–64 מסך האוכלוסייה להישאר באותה רמה (ראו תרשים 1). עם זאת, הרכב אוכלוסיית הצעירים צפוי לעבור תמורות ניכרות: משקלם של החרדים והערבים צפוי לעלות מ-30% היום ל-50% בשנת 2060.[1] דבר ידוע הוא שאוכלוסיות אלו חייבות לעבור תהליך של אקדמיזציה ושל הגברת הכשרתם למקומות העבודה.[2]

תרשים 1: שיעור האוכלוסייה בגיל העבודה (1564)

הכשרות - תרשים 1

מקור: Johansson, Å., et al.  (2012), "Looking to 2060: Long-Term Global Growth Prospects: A Going for Growth Report", OECD Economic Policy Papers, No. 3, OECD Publishing.

נתונים אלו ממחישים את החשיבות של הזנקת תהליך מאורגן של הכשרות מקצועיות, שכן השוק אינו מסוגל להוביל תהליך כזה כי פירמות יחידות אינן מפנימות את ההשפעות החיצוניות של הקורסים. את הארגון של הקורסים חייבת לעשות הממשלה מתוך שיתוף פעולה הדוק עם הפירמות ועם ארגוני העובדים. בשנות האלפיים המוקדמות קוצץ תקציב ההכשרות המקצועיות קיצוץ חד,[3] אך לאחרונה מסתמן שהממשלה מקצה מחדש מקורות לתחום חשוב זה. המאמץ שהוחל בו לאחרונה כוללשוברי הכשרה ב-2013 וב-2014; נוהל מעודכן למימון הכשרה במקום העבודה (OJT) בשיתוף ובתיאום עם נציגי מעסיקים; הסכם להכשרת עובדים ישראלים בענף הבניין בהובלת התאחדות בוני הארץ; ופעילות הקרן למקצועות שוחקים הפועלת להכשרה ולהסבה של עובדים ישראלים בגיל מבוגר במקצועות המוגדרים "שוחקים" החל בשנת 2012.

בהשוואה בינלאומית, ישראל מוציאה סכומים נמוכים יחסית על קורסים להכשרה מקצועית: הממוצע של מדינות ה-OECD עמד ב-2010 על כ-0.2% תוצר, ובישראל הוא עמד על כ-0.1% תוצר, כלומר כמיליארד שקל פחות (ראו תרשים 2).

 

תרשים 2: הוצאה ציבורית לעידוד תעסוקה: השוואה בין מדינות ה-OECD

הכשרות - תרשים 2

ב- 13 במרץ 2014 התקיים במכון ון ליר יום למידה על ידי תבת בשיתוף אגף בכיר להכשרה ולפיתוח כח אדם במשרד הכלכלה, מכון ברוקדייל והתכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בנושא מודלים שונים להכשרה מקצועית בשילוב חניכה ((Apprenticeship בעולם. מערך חניכה הוא שיטה ללימוד מקצוע שמדגישה למידת מיומנויות תוך כדי השתתפות התלמיד/החניך בתהליך הייצור במקום העבודה עצמו. בדרך כלל מדובר בחוזה בין החניך למעסיק שבו שני הצדדים מתחייבים לתהליך של הכשרה מקצועית לחניך בשילוב פיקוח והסמכה על ידי גוף מוכר (חיצוני למעסיק). ההכשרה כוללת לימודים בכיתה בשילוב עבודה בסדנה במקום העבודה. השכר משולם לחניך באופן הדרגתי ועולה עם התקדמות התוכניתבהתאם להשתתפות ולשילוב בתהליכי העבודה בחברה. לחניך מוקצה חונך/מנטור מלווה, ובסוף התהליך, עם עמידה בדרישות ובחינות ההסמכה, מובטח לו לימוד המקצוע וקבלת הסמכה מוכרת.

הכנס אורגן כחלק משיתוף פעולה בין אגף בכיר להכשרה במשרד הכלכלה ותבת, לפיתוח תכניות ניסיוניות (Pilot) לשילוב הכשרה וחניכות בשיתוף המעסיקים בשטח. ביום הלמידה התקיים דיון ער בנושא והוצגו הממצאים העיקריים בתחום מתוך המחקרים העדכניים.

פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי מהאוניברסיטה העברית בירושלים וראש התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים פתח את יום העיון בסקירת האומדנים של שיעורי התשואה של הקורסים להכשרה מקצועית במדינות המפותחות, כפי שעולה ממחקרים שונים. אומדני התשואה במונחי תוספת לשכר המשתתפים בקורסים נעים בין 0.2% ל-20%, כפונקציה של אורך הקורס, מידת הזיקה של תוכניות הלמידה לעיסוק הפירמה, המוטיבציה של המשתתפים בקורסים ותכונותיהם (ובעיקר מאפייני השכלתם). הוא הראה שמשתתפים ממקצועות צווארון לבן וצווארון כחול נוטים להישאר בעיסוקם, ושהתועלת מהקורס קשורה קשר הדוק ללמידת כלים שישמשו אותם בעתיד בעיסוק שלהם בפירמה. תכונה זו מדגישה את היתרון היחסי של תוכנית מערך החניכה, הבנויה כחוזה בין בעלי הפירמות לעובדים – דבר המאפשר תעסוקה בטוחה בתחום הרלוונטי. בסקירתו הדגיש פרופ' סטרבצ'ינסקי שהתועלת הגבוהה ביותר מנקודת המבט של הממשלה עשויה לצמוח מהפירמות הקטנות והבינוניות, אשר בניגוד לחברות הגדולות מתקשות לארגן בעצמן את ההכשרות במקצועות המבוקשים על ידן, ולכן התערבות הממשלה בעניינן עשויה להיות מכרעת. ביטוי לכך ניתן למצוא במחקרם של ריטה אלמיידה ורייס אטרידו,[4] המעיד שלפירמות הקטנות השקעת חסר בהכשרה מקצועית. עוד הודגשה החשיבות ביצירת תהליך למקצועות מבוקשים ובהימנעות ממתן הכשרה מקצועית בתחומים שבהם לא תתרחש בפועל תעסוקה מתמשכת. לשם כך חשוב למפות את המקצועות העולים (כגון הנדסאים, מתכנני מערכות ומתכנתים, ועובדים סוציאליים וקהילתיים) והמקצועות הדועכים (כגון רצפים, עובדי דפוס, עובדי בטון ועובדי מינרלים אל מתכתיים).

פרופ' רוברט לרמן מה-American University ו- Urban Institute, המשמש ראש המוסד האמריקאי לחניכה יצירתית, סקר את התפתחות הדגם בעולם בכלל ובארצות הברית בפרט. הוא הזכיר שהרקע לזינוק התוכנית הוא שיעור האבטלה הגבוה בקרב הצעירים, שהגיע ל-25% בצרפת, ל-35% באיטליה ולשיעורים הגבוהים מ-50% בספרד (כלומר אחד מכל שני צעירים מובטל). הקושי במעבר קריירה בשילוב עם המחסור במיומנויות ספציפיות הנדרשות על ידי הפירמות יצרו אינטרס משותף של העובדים והפירמות, והממשלה משמשת מתווך בזכות יכולתה ליזום תהליכים שיביאו להפנמת היתרונות על ידי כל היחידות הכלכליות במשק. המחקרים הראו שתוכנית החניכה הגיעה לשיעורי תשואה של 15% באירופה, המתבטאים בעליית השכר של החניכים לאחר שנה בתפקידם. בארצות הברית נמצא שבממוצע יש רווח של 78 אלף דולר לחניך לאחר שנתיים מתהליך החניכה, והעלות הממוצעת לממשל האמריקאי עומדת על 5,500 דולר לחניך. הדוגמה המפורסמת ביותר בארצות הברית היא דרום קרוליינה; במדינה זו העלות הממוצעת לחניכה נאמדה בכ-3,600 דולר למשרה עם תשואה של כמאה אלף דולר למשרה. הממצאים בשווייץ מראים שהפירמות מחזירות את השקעתן עוד בטרם הסתיימה החניכה, כך שבכל תקופת העבודה מדובר ברווח נטו הן לפירמה והן לעובד. פרופ' לרמן הראה שבבריטניה מספר החניכים עלה מ-150 אלף ל-850 אלף בשש–שבע שנים.

דן בונה מחברת תבת, העובד כמנהל הדרכה בתוכנית Strive, הציג את המקרה של בריטניה, שבה התחיל בתחילת שנות השמונים תהליך של רכישת מיומנויות בשיטת מערך החניכה, שיושם בשיטתיות החל בשנות התשעים. בשנת 1992 היו כ-500 הגדרות של "יחידת לימוד של מיומנות" במערכת ההכשרה הבריטית, ומספר זה עלה לכ-800 ב-1996. זו הייתה לידתה של תופעה שהופצה במהירות רבה, והגיעה ל-3.2 מיליון עובדים ב-2001; בשנת 2003 החזיקו כ-12% מכוח העבודה תעודה של למידת מיומנויות בתחומים מגוונים. ממדי התופעה הולידו יחידה ממשלתית מיוחדת (Agency of Department for Business Innovation and Skills) עם תקציב שנתי של כארבעה מיליון לירות שטרלינג כדי לעודד מערכי חניכה בקרב הפירמות. התהליך הניב כ-220 מכללות לחינוך משלים (further education), כ-900 מוסדות להכשרה מקצועית ועוד כ-2,500 ארגונים שקמו כקבלני משנה לקידום התהליך. משרד זה יצר את הסוכנות למימון מיומנויות (Skills Funding Agency) שבמסגרתו פועל השירות לתוכנית הלאומית לחניכה (National Apprenticeship Service) שמטרתו לעודד יישום מערכי חניכה בקרב הפירמות. ארגונים אלו פועלים ליד גופים של הארגונים המקצועיים הנקראים מועצות למיומנויות ענפיות (sector skills councils) המאגדים יותר מ-550 אלף פירמות לצורך הגדרת המיומנויות הנדרשות לצורכי עבודתן. תפקידיהן של ההתארגנויות האלה כוללים מניעת מחסור במקצועות רלוונטיים לפירמות, הנעת תהליכים להגברת הפריון, הגברת מכשירי למידה לעובדים ומנהלים ואספקת מידע על השווקים. רגולטור ממשלתי מפקח על התהליך הזה ובודק את תקינות התהליכים. השיטה שיושמה בבריטניה מבוססת על שמונה דרגות של למידה, תוך כדי מתן נקודות, תעודה ודיפלומה. הדרגות משקפות רמות שונות של למידה ומיומנות נרכשת. הממשלה מסבסדת סבסוד מלא את מערכי החניכה לבני 16–18, 50% מהעלויות לבני 19+ בתקופת הלמידה, ו-40% לבני 25+. המעסיקים מחויבים בתשלום שכר מינימום ומעלה לחניכים בני 19+. בנובמבר 2011 הודיעה הממשלה על תקציב של מיליארד לירות שטרלינג לעידוד תהליכי חניכה בפירמות בינוניות וקטנות. על פי ההסדר הקיים, החניך מתחייב להשתתף בקורס של כשלושים שעות שבועיות במשך שנה, והמעסיק מתחייב לשלם שכר מינימום ומעלה לחניך.

את יום הלמידה סיכמה הגב' אנה גלוק, מ"מ מנהלת האגף להכשרה מקצועית במשרד הכלכלה. גב' גלוק הוסיפה כי האגף פועל רבות להתאים את עצמו כל הזמן למשק הישראלי ולצרכיו הייחודים ושואף להשתפר, להתייעל ולפרוץ דרך בתחום זה, תוך מתן דגש לצרכי המעסיקים והעובדים כאחד. לדבריה, יש ללמוד מהצלחות בעולם בתחום זה, אולם עלינו לזכור שהתנאים אינם אותם התנאים. ביום העיון נסקרו שיטות שונות של הכשרה בשילוב חניכה שקיימות באנגליה ובארצות הברית,והשאלה היא מה יעבוד בישראל. האגף מבקש לפרוץ דרכים חדשות ולשם כך קיים תהליך הלמידה הזה. ברור לכולם שמההכשרות כל הצדדים צריכים לצאת נשכרים, גם העובד וגם המעסיק, וזהו אחד מהאתגרים הניצבים בפני האגף כיום.

________________________________

[1] תחזית התוחלת של הלמ"ס- תחזיות אוכלוסייה לישראל לטווח ארוך: 2059-2009 , ארי פלטיאל, מישל ספולקר, אירינה קורנילנקו ומרטין מלדונדו, אגף דמוגרפיה ומפקד , 2012 מרץ 21

[2] ראו מישל סטרבצ'ינסקי, 2013. מעידוד תעסוקה לעידוד פריון, חוברת הכנה לכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה 2013, המכון הישראלי לדמוקרטיה, צוות המקרו של כנס אלי הורוביץ, http://www.idi.org.il/media/2778053/Macro_2013.pdf.

[3] על פי השוואות בינלאומיות ישראל נמצאת ברמה נמוכה יחסית למדינות ה-OECD. ראו את התיבה על הכשרות מקצועיות למבוגרים בסקירת ההתפתחויות האחרונות מס' 113, בנק ישראל, 2 למאי 2006, שבה מראים שהתקציב קוצץ מ-270 מיליון שקל ב-2001 ל-100 מיליון שקל ב-2005 (ומאז נשאר ברמה נמוכה מהעבר, ראו תרשים 2).

[4]Rita K. Almeida and Reyes Aterido, 2010. “The Investment in Job Training: Why Are SMEs Lagging so Much Behind?” IZA Discussion Paper 4981, Bonn: Institute for the Study of Labor (May).

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*