עצות לבִּיוּת מפלצת הריכוזיות

מאת: תמר בן יוסף

מזל טוב! מפלצת חדשה נולדה. כותבים עליה, מדברים בה, מקימים ועדה מיוחדת לכבודה.

      זקני הכלכלנים משפשפים את עיניהם בתימהון: ריכוזיות היא מפלצת? ריכוזיות היא תופעת טבע, נגזרת של "יתרונות לגודל" – אחת מתופעות היסוד של הכלכלה. רוב ההתארגנויות הכלכליות מתייעלות מתוך גדילתן. מכאן שבמשק קטן בדרך כלל מוצאים מספר שחקנים מוגבל ברוב ענפי הייצור והשירותים.

      עדות לוותיקותה של תופעת הריכוזיות בישראל מתקבלת מסקרי התעשייה והמלאכה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כבר בשנות השישים התפרסם בהם לוח על אפיונים שונים של התעשייה לפי קבוצות גודל (מספר המועסקים במפעל). העיבוד האחרון, לשנת 2007, מחלק את התעשייה לשמונה קבוצות: החל ב-1–4 עובדים במפעל וכלה ב-300 עובדים ויותר.

      ברור לגמרי שתכליתו של עיבוד כזה היא מעקב אחר תופעת הריכוזיות. מסקר 2007 אפשר לראות כי כמעט מחצית (48 אחוז) מתפוקת התעשייה נובעת מ-163 מפעלים, המעסיקים 300 עובדים ויותר ומהווים 0.7 אחוז מסך מפעלי התעשייה. 71 אחוז מתפוקת התעשייה נובעים מ-636 מפעלים המעסיקים מאה עובדים ויותר, ומהווים שלושה אחוזים מסך מפעלי התעשייה.

      סקר התעשייה מופיע מדי שנה בשנה. עיבוד על ריכוזיות בנוסח "שלושת/ארבעת/חמשת המפעלים הגדולים ביותר בכל ענף" מופיע כל כמה שנים. העיבוד האחרון שפורסם (לשנת 2006) מראה את חלקם של המפעלים הגדולים בתפוקה ברמת פירוט ענפית של שלוש ספרות לכל תת ענף; ובסך הכול קיימים 77 ענפים כגון מוצרי חלב וגלידה, עיבוד בשר ועופות, מאפיות מצות ומוצרי בצק ועוד. אפשר לראות כי ברמת פירוט זאת חמשת המפעלים הגדולים תופסים יותר ממחצית התפוקה ברוב הענפים, ובמקרים רבים גם שמונים ותשעים אחוז ממנה.

      הכרת הריכוזיות מסייעת מאוד להערכות ולתכנון כלכליים, כפי שלמדתי מניסיוני במשרד התעשייה והמסחר. על ידי שמירת קשר רצוף עם מפעלים מעטים בכל ענף קיבלנו תמונה לא רעה של מצב התעשייה. הכרת הריכוזיות השתקפה גם בתמיכות לתעשייה. אף על פי שגודל המפעל לא תמיד שימש קריטריון רשמי בתמיכה להשקעות הון או למחקר ופיתוח, הוא היה נוכח שם בתת-מודע: רוצים צמיחה מהירה? גידול יצוא מהיר? תומכים יותר בגדולים.

      במשרד התעשייה והמסחר הכירו היטב את תופעת הריכוזיות גם מצדה האחר: מונופולים או כל צורה אחרת של תחרות לא משוכללת בתעשייה. לשם ריסונם הוקמה הרשות להגנת הצרכן, והונהג פיקוח על מחירי מוצרי יסוד כגון חלב ולחם.

      תופעת הריכוזיות אמנם מוכרת וידועה, ובכל זאת לא במקרה היא מגיעה לכותרות עכשיו. הנה שתי סיבות לבולטותה המחודשת.

      הסיבה הראשונה היא התפתחות התמנוניות הכלל-משקית – שליטה רב-זרועית של בעלים ספורים ("עשרים המשפחות") על כל תחומי הכלכלה. השליטה הרב-זרועית (ייצור, מסחר, פיננסים, תקשורת) – מקנה לבעליה כוח כלכלי ופוליטי רב. כוח זה נוגד דמוקרטיה, הן בהתגלמותה הכלכלית כתחרות משוכללת, הן בהתגלמותה השלטונית בכנסת ובממשלה.

      הסיבה השנייה היא תחושת האין-אונים כלפי התאגידים שהבשילה לאחרונה בקרב הציבור. מי לא מרגיש קטן מול קרן הפנסיה, בנק המשכנתאות, המרכול, ספק הסלולרי וכיוצא בהם? התגמדות זו מתבטאת בעליהום הספונטני על הריכוזיות ועל הגופים הגדולים.

      הכעס המוצדק על הסימפטומים הנובעים מהריכוזיות אינו מקנה יתר תוקף למאבק הסיזיפי לחיסולה. האם האנושות מרוצה מכל תופעות הטבע? ומה, החמסין בוטל? רעידות האדמה הוצאו מחוץ לחוק?

      היותה של הריכוזיות תופעת טבע מוכחת יום-יום מחדש על ידי כישלון מאמציו של הממונה על ההגבלים העסקיים. האם באמת ובתמים חושבים שהוספת עוד מתחרה לענף או מניעת עסקאות גדולות מסוימות יכילו את כל מורכבותה של הבעיה? מה זה משנה אם בענף פועלים שלושה מתחרים או ארבעה? כל עוד מספר המתחרים מאפשר תקשורת (גם עקיפה) ביניהם, לא תתקיים בו תחרות משוכללת. ואכן, ברובם המכריע של תחומי הכלכלה בישראל התחרות אינה משוכללת.

      משמכירים בעובדה שיצירת תחרות משוכללת ברוב תחומי הכלכלה בישראל היא חלום באספמיה, נותר רק ערוץ פעולה ברור אחד: החזרת הרגולציה הפרטנית בדגם שפעל בישראל עד סוף שנות השמונים. רגולציה פרטנית מקשה על בניית מפלצות ריכוזיות מאיימות מדי, ומקהה את שיניהן משכבר נולדו וגדלו. רגולציה כזו ביצעו בעבר במשותף עשרות מחלקות, שבוטלו או הוחלשו מאז. היא נשענה על מאות ואלפי חוקים וכלי פיקוח. הבה נמנה כמה מאמצעיה הקטנים – במכֻוון קטנים, וכאילו לא-חשובים-ולא-קשורים-לשום-דבר – שהופעלו בעבר ויועילו גם היום.

      דוגמה ראשונה היא הפיקוח על תנאי העבודה. מעסיקים רבים צוברים הון עתק מאי-ציות לחוקים. הון זה תורם להשתלטות בעליו על נכסים ומסייע בהגדלת הריכוזיות.

      דוגמה שנייה היא הפיקוח על האשראי הבנקאי. חלק ניכר מהרכישות והמיזוגים בישראל, שהולידו את התאגידים הגדולים, ממומן על ידי הלוואות ענקיות מהבנקים. האם באמת אין שום עניין ציבורי באישור ההלוואות האלה? אפשר למנוע הרבה מהסתבכויות התאגידים, מאיומיהם בחדלות פירעון ומלחציהם על הממשלה בעזרת פיקוח על מתן אשראי בנקאי בסכומים חריגים.

      דוגמה שלישית היא הבעלות הצולבת על עסקים ותקשורת. מיותר לומר מדוע וכיצד בעלות על כלי תקשורת מקנה כוח כלכלי ופוליטי. מי שחושש מריכוז כוח בידי מעטים חייב לדאוג להפרדה בעניין הזה.

      שלוש הדוגמאות שלעיל הן רק אפס קצהָ של הרגולציה שהסדירה בעבר את כל תחומי הכלכלה בישראל. הן ממחישות כיצד משתלטים על תופעת טבע – מפלצת בלתי ניתנת להכחדה. לא מסתערים עליה שוב ושוב בגבורה חסרת תוחלת. מדברים אליה בעדינות. משכנעים אותה שכדאי לה להתביית.

.

-תמר בן יוסף היא כלכלנית. בעלת האתר "עידן השוק החופשי"

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

4 תגובות

  1. תודה רבה על המאמר המעניין. אינני משוכנע כי תופעת הריכוזיות היא תופעת טבע, כמתואר לעיל. למיטב ידיעתי (המוגבלת), בשלב כלשהו בגידול עסקיו של מפעל, עלות הייצור השולית אינה פוחתת אלא גדלה. אלא שבשל טעמים אחרים, שאין יסודם בתחרותיות, נמנעת כניסתם של מתחרים לשוק הרלבנטי. על רקע זה, בין היתר, אינני משוכנע כי די ברגולציה פרטנית, הגם שאני מסכים שבוודאי יש צורך ביותר רגולציה מסוג זה בישראל.

  2. מאמר מצויין,ומסקנות מצויינות.

  3. א. בעיית הריכוזיות בישראל היא בעיקרה ריכוזיות בין-ענפית, ולא ריכוזיות ענפית. כלומר, מה שחריג יחסית לעולם הוא לא כמות המתחרים בתוך ענף אחד, אלא העובדה שיש קבוצות עסקיות מעטות ששולטות בפירמות רבות בענפים שונים. אין לזה שום קשר לתשואה עולה לגודל.

    ב. הבעיות המרכזיות כתוצאה מהריכוזיות הן מחירים גבוהים, ופריון נמוך בפן הכלכלי, ועוצמה פוליטית מוגזמת לקבוצה קטנה של פרטים בפן הפוליטי. בעוד שרגולציה ממאות ואלפי חוקים לא יכולה לעזור בלירה לבעיות בפן הכלכלי, היא תחמיר שבעתיים את הבעיות בפן הפוליטי. הרי בן יוסף מכריזה פה בגאווה שכבר פעם משרד התעשייה עשה מאמצים כדי לסייע למי שבכל מקרה גדול – דרך נהדרת להפוך את התחרות לבלתי הוגנת.

    ג. אם יחוקק (או ירוגלצ) חוק שפקידים יצטרכו לאשר הלוואות גדולות במיוחד, אני מציע לקרוא לו "החוק לעידוד השוחד". הרי דברים שהם חמורים במיוחד אסורים כבר כיום, ולכן הפקיד יצטרך לאשר או לאסור הלוואה (או להוסיף סעיפים מחמירים) על סמך מה? התרשמות כללית? תחושת בטן? מאות ואלפי חוקים קטנים ותקנות? צריך להאמין שהפקידים האלו יהיו, כולם ולאורך זמן, מלאכים כדי לדמיין שדבר כזה יכול להצליח. ואגב – זה מהלך קטן?! זה מהלך עצום! זה שינוי כללי המשחק מהיסוד במשק הישראלי.

    ד. פיקוח על חוקי עבודה – מקומות עבודה קטנים מפרים חוקי עבודה עשרות מונים יותר מתאגידי הענק. להציג את הרווחים הנובעים מהפרת חוקי עבודה כאחד המנועים ליצירת ריכוזיות זה תלוש לחלוטין.

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*