על התמורות החברתיות במשפט העסקי

מאת: עלי בוקשפן

בשנים האחרונות מתפתחת בתנופה רבה תופעת האחריות החברתית והאתית בקרב המגזר העסקי. אפשר להבחין בנקל כי היום כמעט כל ארגון עסקי חשוב מערב מידה כזו או אחרת של אחריות חברתית ואתית במסגרת פעילותו.

התופעה האמורה, שהמשברים הכלכליים האחרונים בעולם ובישראל חידדו אותה, היא חלק מהתפתחויות הולכות ומתחדשות בעולם, בין היתר בתחומים כגון סחר הוגן וזכויות אדם במגזר הפרטי; בתפיסות חדשות בדבר תכליתן של חברות עסקיות בעידן המודרני ובדבר מחויבותן המתגברת כלפי עובדיהן, כלפי לקוחותיהן, כלפי איכות הסביבה וכלפי הציבור בכללותו; בשכיחותן של תוכניות אתיקה בחברות עסקיות; בשגשוגן של "קרנות אתיות" (SRI – Socially Responsible Investments) בעולם – השקעות המשלבות יעדים פיננסיים עם עניינם המתגבר של המשקיעים בנושאים חברתיים, סביבתיים, אתיים וכאלו הקשורים בממשל תאגידי; בהיווצרותם של דירוגים ומדדים חברתיים דוגמת "מדד מעלה", שהושק בישראל לפני שנים ספורות; בפרסום דיווחים חברתיים על ידי חברות עסקיות; בהרחבת נמעני חובותיהם של נושאי משרה בחברות עסקיות, ועוד היד נטויה.

אף שאפשר לשער שהמניעים לתופעה זו הם רבים ומגוונים – החל בהתעוררותה הנרחבת של מודעות ערכית אותנטית בדבר הסיכונים ובדבר הפוטנציאל החיובי הטמונים בפעילותם של התאגידים העסקיים האופפים את חיינו בכל צעד ושעל, וכלה בשיקולים עסקיים קרים הרואים את היתרונות התדמיתיים הנלווים למעורבות חברתית – אי-אפשר להתעלם עוד מהשיח המתגבר על אחריותם החברתית והציבורית של ארגונים עסקיים.

נושאים אלו קוראים תיגר על רבות מהתובנות המשפטיות והעסקיות המסורתיות, והם אינם מנותקים מסוגיות רחבות יותר, דוגמת המחלוקת עתיקת היומין בדיני החברות בדבר תכליתה של החברה העסקית – האם זו יונקת מהפרדיגמה הכלכלית הרזה, או שהיא רחבה יותר ומכוונת גם לקידומן של תכליות חברתיות. בישראל מחדדים נושאים אלו גם את התמורה החברתית המתחוללת היום במשפט העסקי בישראל. עיון יסודי בדיני החוזים ובדיני החברות בישראל מעלה שדווקא בתחומי המשפט העסקי – תחומי משפט חומרניים ווולונטריים שנתפסו כממלכת המשפט הפרטי הקלאסי – דווקא בהם מתחוללת בשנים האחרונות "מהפכה חברתית" המטילה על הצדדים לחוזה אחריות חברתית הולכת וגוברת, החורגת מעניינם הפרטי והאנוכי ומעודדת אותם לפקוח את עיניהם ולהתחשב גם בזולתם. בהקשר התאגידי מנחה מגמה זו את החברה העסקית ואת הפועלים מטעמה לחתור למען הגשמת האינטרס העסקי אך מתוך שמירה על עקרון "תום הלב", מתוך הגשמת האינטרס הלגיטימי של יתר בעלי העניין הקשורים בפעילותה של החברה, ובלי לפגוע ב"תקנת הציבור".

רוח כזו נושבת, למשל, מפסק דינה של השופטת אילה פרוקצ'יה בע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, שניתן ביום 21.1.2009 ודן בפרקטיקה העסקית של "מימון דק" היוצרת סיכונים מוגברים לנושי החברה:

…בעשורים האחרונים, התפתחו תורות חברתיות, כלכליות ומשפטיות המבקשות ליצור סינתזה בין גורמי היעילות והתועלת של הפרט ושל התאגיד העסקי, לבין ערכי האתיקה והמוסר ביחסים בין בני אדם כפרטים וכתאגידים, ובינם לבין השלטון. עקרונות של צדק והגינות מהווים כיום חלק אינטגרלי מהמשפט הפרטי, וניטעו עמוק בדיני החוזים ובדיני התאגידים כאחד (פסקה 11 לפסק הדין).

אותה רוח עולה גם מדבריו של הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון מאיר שמגר בד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו פ"ד לז(4) 673, שדן בעקרון "תום הלב" הקבוע בחוק החוזים ובמשמעותו לחובות המוטלות על אלו הפועלים מטעם החברה:

ניתן להעיר כי דומה שהמגמה המודרנית והמתפתחת היא כי על החברה ועל מנהליה הפועלים עבורה לקחת בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות […] אלא גם את טובתם של עובדי החברה, צרכניה והציבור הרחב בכללותו (פסקה 10 לפסק הדין).

כבר לפני כמעט עשרים שנה, בפסק דין שדן באחריותו הפלילית של התאגיד, עמד נשיאו בדימוס של בית המשפט העליון אהרן ברק על העובדה כי "בחברה המודרנית, התאגיד הוא בסיס עיקרי לפעילות אנושית. ישנן מדינות בהן יש יותר תאגידים מבני אדם" (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בנוי ופתוח בע"מ נ' מ"י, פ"ד מה(4), 364, 383). לנוכח מעמדם זה של התאגידים אין זה מפתיע שגם בחוק החברות, אשר חוקק לפני עשור, נקבע בסעיף 11 כי בצד תכלית החברה "לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה", אפשר להביא בחשבון "בין היתר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור", ואף "לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון".

המגמה האמורה מפתיעה במבט ראשון, שכן מוסדות משפטיים אלו של חוזים וחברות נתפסו באופן מסורתי כנציגיו המובהקים של המשפט הפרטי וכמי שממוקדים באינטרס העצמי של הגשמת אוטונומיית הפרט (דיני החוזים) ובעידודם של שיקולים עסקיים המיועדים להשיא רווחים (דיני החברות). עם זאת, תופעה זו מובנת בעידן שבו מקומה של המדינה נחלש מכאן, ומעמדם של החברה האזרחית והמגזר העסקי מתחזק מכאן. התחזקות זו מביאה עמה הכרה הולכת וגוברת במקומו החברתי והמשפטי של המגזר העסקי, וגם בהחצנותיו החברתיות המשמעותיות.

יתר על כן, הגישה החדשה המתהווה במשפט העסקי אינה חוטאת, במובן העמוק, ליעדיהם המסורתיים של דיני החברות להשאת רווחים ולניהול סיכונים מחושבים, ועיקר פועלה בהטמעת גישה שרואה בחברה העסקית גוף מורכב בעל תכלית עסקית אינטגרטיבית, כלומר ששוזר לתוכו ובמסגרתו גם שיקולים חברתיים. תפיסה הוליסטית ועשירה יותר מטמיעים היום בתפיסה הקפיטליסטית גם באמצעות המשפט העסקי עצמו – זה מטיל אחריות משפטית מוגברת על חברות, ובאופן אישי גם על נושאי משרה בהן, שמתמקדים באינטרס העצמי הצר שלהם ובאינטרס העסקי של התאגידים שהם פועלים בהם, מתוך הזנחה של האינטרס של העובדים, הספקים, הנושים והציבור בכללותו והתעלמות מהם. כך צועד המשפט העסקי יד ביד עם כוחות השוק החדשים ועם התמורות המתרחשות ממילא בעולם העסקים המודרני, ותורם תרומה מעשית ותודעתית משלו למשימת הגישור והסינתזה בין החברה (company) לחברה (society).

ד"ר עלי בוקשפן הוא מרצה בכיר בבית ספר רוזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*