ניידות ואי-שוויון בשכר 1990–2005

מאת: מירי אנדבלד

השכר, או ההכנסה מעבודה, הם אחד הסימנים החשובים של ניידות (מוביליות) בשוק העבודה. אין אחידות דעים בתיאוריות העוסקות בתחום בנוגע לנחיצותה של הניידות בשוק העבודה, אולם הרוב רואים בה תופעה חיובית המסייעת לפרטים בחברה לשנות את מיקומם במבנה הריבודי ולהפחית את העוני הפרמננטי ואת אי-השוויון בחברה.

המחקר בדק את רמת הניידות בשכר השכירים בישראל ואת השתנותה בשלוש תקופות זמן: 1990–1995, 1995–2000 ו-2000–2005. נתוני השכר המינהליים של רשויות המס, הכוללים מידע מהימן על שכר כלל השכירים בישראל, היו המקור של בסיס הנתונים לעבודה. רמת הניידות בשכר נבדקה על פי מגוון של מדדים: מקדמי מתאם, מדדי מטריצות מעבר ומדדים האומדים את הניידות בהכנסות במונחים של אי-השוויון בשכר. על אף השימוש במדדים שונים, שאינם תמיד בני השוואה, הממצאים שהתקבלו אחידים ועקביים: רמת הניידות בהכנסות השכירים בישראל ירדה בעשור וחצי הנבדק. לפי מדד המבוסס על מטריצות מעברים מחמישון אחד למשנהו במהלך התקופה, מידת הניידות כלפי מעלה בשכר של כלל השכירים ירדה מ-21.3% בתקופה הראשונה (1990–1995) ל-18.6% בתקופה השלישית (2000–2005). הירידה בניידות השכר של נשים הייתה חדה יותר – מ-22.7% ל-19% בהתאמה. הלוח שלהלן מרכז את התנועה כלפי מעלה וכלפי מטה בשלוש התקופות שנבחנו לכלל השכירים, לנשים ולגברים.

ריכוז מדדים עיקריים ממטריצות המעבר: כלל השכירים, גברים ונשים (לחץ להגדלה)

מירי תרשים 1

על פי מדד מסכם אחר שחושב במחקר, רמת הניידות בשכר כלל השכירים ירדה בכ-14%, של הגברים בכ-13% ושל הנשים בכ-20%. המחקר מוביל גם למסקנה שרמת הניידות בשכר בישראל במחצית הראשונה של של העשור הראשון בשנות האלפיים אינה גבוהה.

לפחות חלק מההסבר לממצאים מקורו בהאטה הניכרת של קצב העלייה של עולים בעלי הון אנושי גבוה יחסית התורמים לניידות בשכר,[1] בד בבד עם העלייה במספרם של העובדים הזרים, המקובעים בתחתית סולם ההכנסות ומשפיעים בעקיפין על ההזדמנויות של עובדים בעלי מיומנויות נמוכות בשוק העבודה.

הירידה בניידות התרחשה בשני הכיוונים: הן כלפי מעלה והן כלפי מטה. הירידה בניידות כלפי מעלה בשכר עובדים הנמצאים בתחתית סולם השכר עשויה להעיד על מגמה של עלייה ברמת העוני הפרמננטי בישראל, סוגיה שיש קושי בבדיקה אמפירית שלה בשל חוסר בסקר מעקב של משפחות.

רמת הניידות בשכר של הנשים נמוכה מזו של הגברים, והירידה ברמת הניידות על פני זמן הייתה אצלן תלולה יותר. בבחינה לפי מעמד כלכלי (רמת השכר) נמצא שבכלל אוכלוסיית השכירים, וכן אצל הנשים, רמת הניידות בשכר נמוכה יחסית בחמישונים הקיצוניים וגבוהה יותר בחמישוני הביניים, לעומת הגברים שאצלם עם העלייה בסולם ההכנסות גדלים הסיכויים להתקבע במדרג. נמצא כי הניידות של נשים כלפי מטה ירדה לאורך התקופות הנחקרות, כנראה לנוכח הגידול בכישוריהן, השתתפותן ויציבותן בשוק העבודה. עם זאת, סיכוייהן של נשים להיחלץ מרמות השכר הנמוכות קטנים במידה ניכרת מאלו של הגברים, ובכך יש אינדיקציה לעוני פרמננטי גבוה יותר בקרבן.

ישנם מחקרים שהראו כי משקים שאי-השוויון בהם גבוה יחסית ורמת הרגולציה נמוכה מתאפיינים בניידות גבוהה יותר בשכר. מחקרים אחרים, לעומת זאת, מראים את ההפך מכך. מדידת הניידות בישראל במונחים של אי-שוויון מעלה שהעלייה באי-השוויון בשכר התרחשה בד בבד עם ירידה בניידות בשכר (מדד ג'יני של השכר לאוכלוסייה שנבדקה עלה ב-4.4% מהתקופה הראשונה לשנייה ובעוד 1.7% מהתקופה השנייה לשלישית). ומכאן שממצאי המחקר הנוכחי אינם תומכים בתיאוריה ובעדויות האמפיריות לקיומו של קשר חיובי בין אי-שוויון לניידות בשכר, אלא להפך. מסקנה נוספת היא שההטיה כלפי מעלה הנובעת ממדידת אי-השוויון בשכר השנתי הלכה וקטנה לאורך התקופה.


* מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי; תלמידת מחקר, החוג ללימודי עבודה, אוניברסיטת תל אביב

[1] בעיבודים מאוחרים, לאחר שהתווסף לבסיס הנתונים המידע בדבר היותו של העובד עולה, התברר כי הניידות בהכנסות של העולים, כקבוצה, הייתה גבוהה מן הניידות הממוצעת.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*