השפעת תוכנית ההתערבות של עמותת פעמונים בטווח הקצר והבינוני

מאת: אייל כרמל, דויד לייזר ואביה ספיבק

Serious young couple reviewing their bank accounts with a digital tablet and calculator at home. Financial family concept.

המחקר הנוכחי בוחן את השפעתה של תוכנית אימון והבראה כלכלית שנותנת עמותת פעמונים למשקי בית ויחידים בטווח הקצר ובטווח הבינוני. התוכנית מופעלת על ידי מתנדב בעל הכשרה מתאימה שמלווה את המשפחה, נפגש עמה בקביעות ומסייע לה לבנות תקציב, לאמץ הרגלים כלכליים נכונים ולהגיע להבראה כלכלית. המחקר מלמד שהתוכנית מסייעת למשתתפים במידה ניכרת, אך תרומת התוכנית נשחקת במשך הזמן. עוד מלמד המחקר שבניגוד לתפיסה הפשטנית כי ידע כלכלי מסייע להתנהלות נכונה (גישת האוריינות הפיננסית), אין קשר בין רמת הידע של המשתתפים להישגיהם בטווח הבינוני. לעומת זאת, דגש על התנהלות יומיומית בפועל מסביר חלק ניכר מהשונות במצבם של המשתתפים כמה שנים לאחר השלמת התוכנית.

המחקר הורכב משני חלקים. החלק הראשון כלל ניתוח נתונים שאוספים המתנדבים במהלך הליווי, והחלק השני כלל שאלונים למשתתפי עבר כדי לבחון את מצבם הכלכלי הנוכחי ולזהות משתנים המקושרים למצב זה.

 חלק א: ההשפעה בטווח הקצר

הניתוח מתבסס על נתונים בנוגע למצבם הכלכלי של 1,947 בתי אב שהשתתפו בתוכנית בשנים 2011 ו-2013. הנתונים כוללים מידע שאוספים ומדווחים מתנדבי העמותה המלווים את המשפחות. הניתוח מאפשר להשוות בין מצבו הכלכלי של אדם בתחילת התוכנית ובסיומה.

כדי לבחון את השפעת התוכנית ניתחנו רק בתי אב שהשתתפו לפחות בשלושה מפגשים עם המלווים. מספר הפגישות הממוצע למשפחה היה 9.6 (סטיית תקן 4.6) בפרק זמן ממוצע של 11.1 חודשים (סטיית תקן 5.5). ממוצע ההכנסות של משקי הבית המשתתפים בתוכנית דומה לממוצע באוכלוסייה (12,160 שקל בקרב משתתפי התוכנית מול 12,345 שקל באוכלוסייה בשנת 2011 ו-14,118 שקל בקרב המשתתפים, לעומת 14,622 באוכלוסייה בשנת 2013, לפי נתוני הלמ"ס). בהתפלגות ההכנסות יש ייצוג חסר לעשירון התחתון ולעשירון העליון בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

כדי לבחון את השפעת התוכנית על המשתתפים חושב הפער בין ההוצאות החודשיות להכנסות החודשיות בתחילת התוכנית ובסיומה. נמצא כי בתחילת התוכנית עומד הפער הממוצע על 865- שקל בחודש (סטיית תקן 3.204), ואילו בסיומה הפער הופך לחיובי ועומד על 833 שקל (סטיית תקן 3.852). הבדל זה נמצא מובהק (t[1946]=-16.54, p<0.0001) (ראו להלן תרשים 1). הרוב המכריע של המשפחות (71%) מסיימות את התהליך במצב מאוזן, כלומר לא מוציאות יותר מכפי שהן מכניסות.

ניתוח שבחן את השפעתם של משתנים דמוגרפיים על תוצאות ההתערבות מראה שתוצאות התהליך כמעט לא הושפעו ממשתנים דמוגרפיים. גובה ההכנסה ומספר הילדים הם הגורמים היחידים מבין אלה שנבחנו שעשויים להשפיע על תוצאות ההתערבות, ובמידה מזערית, כפי שעולה מהשונות המוסברת הקטנה (R2 =0.007), ואילו אזור גיאוגרפי, מצב משפחתי וגיל לא נמצאו בעלי השפעה מובהקת על תוצאות התוכנית.

חלק ב: ההשפעה בטווח הבינוני

חלק זה כלל דגימת משתתפים מבין המשפחות שנתוניהן נותחו בחלק א. בהתבסס על משתנה השכר ומשתנה אזור המגורים נבנתה רשימת דגימה המבטיחה ייצוג יחסי לבעלי הכנסות שונות ואזורים גיאוגרפיים שונים. דוא"ל שנשלח מפעמונים לחברים ברשימת הדגימה הזמין אותם להשתתף במחקר מטעם אוניברסיטת בן-גוריון. בסך הכול נשלחו הזמנות לכ-940 כתובות דוא"ל, ו-120 משתתפים פוטנציאלים הגיבו והשאירו פרטים ליצירת קשר לטובת השתתפות במחקר. לאחר שיחה טלפונית מקדימה נשלח למשתתפים דוא"ל ובו קישור לשאלונים שהועברו באמצעות תוכנת הסקרים קוולטריקס (Qualtrics). בשלב הראשון נשלח שאלון כלכלי שבו התבקשו המשיבים לדווח על דרכי ההתנהלות הכלכלית היומיומית שלהם ולתאר את מצבם הכלכלי הנוכחי. שבוע לאחר שהשלימו את השאלון הכלכלי קיבלו המשיבים קישור נוסף ובו שאלונים פסיכולוגיים בנושאים הבאים: שליטה עצמית, דחיינות, מיקוד שליטה וחמש תכונות האישיות (Big 5) – תפיסה פסיכולוגית המדרגת אנשים על פני צירים של חמש תכונות אישיות: נוירוטיות, מוחצנות, נעימות, חריצות ופתיחות לחוויות.

92 משיבים השלימו את השאלון הכלכלי ו-87 השלימו גם את השאלון הפסיכולוגי. ניתוח התוצאות מראה כי אף שבוגרי התוכנית עדיין נהנים מפירות ההתערבות יש דעיכה ביכולתם לשמור על איזון כלכלי. השוואה בין הוצאות להכנסות מראה כי הפער החיובי הגדול בין הוצאות להכנסות שנמצא בסיום התוכנית הצטמצם, וכיום עומד על 114 שקלים (סטיית תקן 3.389). בצד החיובי, המשיבים עדיין מצליחים לשמור על איזון ולא חוזרים לפער השלילי הגדול שאפיין אותם לפני תחילת התהליך. הפערים בין שלושת זמני המדידה נמצאו מובהקים בניתוח שונות חד-גורמי (F[2,3867]=111.06, p<0.00001). ניתוחי המשך חושפים שיש פערים בין כל שלוש הקבוצות (ראו תרשים 1).

תרשים 1: פערים בין הוצאות להכנסות בשלוש נקודות זמן: לפני תחילת תהליך ההתערבות, בסיום תהליך ההתערבות וכיום (שנתיים–ארבע שנים מסיום התהליך)

פעמונים 1

הכנסה היא גורם מפתח בשאלה אם המשיבים הצליחו לאזן בין הוצאות להכנסות. לעומת 68% מבעלי ההכנסות הגבוהות שהצליחו לשמור על איזון כלכלי, רק 32% מבעלי ההכנסות הנמוכות הצליחו לסיים את החודש כשהם מוציאים פחות מכפי שהם מכניסים. פער זה נמצא מובהק (F[3, 86]=2.4128, p<0.05) (ראו תרשים 2).

תרשים 2: שיעור ההצלחה בשמירה על איזון בין הוצאות להכנסות כתלות ברמת ההכנסה

פעמונים 2

73% מדווחים כי יש להם חוב שגבוה מהכנסתם החודשית. גובה החוב הממוצע עומד על 133,298 שקל (סטיית תקן 117,639), לעומת 32% שמחזיקים בחיסכון הגבוה מהכנסתם החודשית. גובה החיסכון הממוצע עומד על 83,429 שקל (סטיית תקן 64,753).

דיווחים סובייקטיביים של המשיבים מראים כי הם מרגישים שמצבם הכלכלי כיום טוב מכפי שהיה בעבר וכי הם מאמינים שלהשתתפותם בתוכנית של פעמונים השפעה חיובית ארוכת טווח. 83% מהמשיבים מדרגים את מצבם הכלכלי סביר או למעלה מכך (ציון ממוצע של 3.2 בסולם של 1–5). תפיסת המצב הכלכלי הסובייקטיבית נמצאה קשורה ביחס הפוך לגובה החוב (P=-0.46), דהיינו בעלי חוב גבוה דיווחו על מצב כלכלי פחות טוב, ולהפך.

על סמך דיווחי המשיבים בשאלון הכלכלי בחנו את התנהלותם בארבע קטגוריות של מסוגלות פיננסית: ניהול כסף, תכנון קדימה, בחירת מוצרים והיכרות עם המתרחש בכלכלה. לוח 1 מציג את תוצאות הרגרסיה הרב-משתנית המראה כי ההתנהלות בקטגוריות של מסוגלות פיננסית יכולה להסביר חלק ניכר מהשונות במצב הכלכלי הנתפס (F[84,5]=8.74 ,p<0.0001; R2=0.34). רמת האוריינות הפיננסית, המעידה על ידע כלכלי ונמדדה באמצעות שאלון של שש שאלות, לא נמצאה קשורה למצב כלכלי באף מדד – אובייקטיבי וסובייקטיבי.

 לוח 1: השפעת מאפייני המסוגלות הפיננסית על המצב הכלכלי

מקדם מובהקות
רגרסיה

רב-משתנית: קטגוריות מסוגלות פיננסית ומצב כלכלי

קבוע ***0.000
בחירת מוצרים 0.014- 0.885
היכרות עם הכלכלה 0.214 **0.024
תכנון קדימה 0.559 ***0.000
ניהול כסף 0.105- 0.2706
אוריינות פיננסית 0.004- 0.960

** מייצג רמת מובהקות של 5%; *** מייצג רמת מובהקות של 1%.

 

עוד נבחן הקשר בין המשתנים הפסיכולוגיים להתנהלות הכלכלית. המשתנה שליטה עצמית עומד בקשר מובהק עם שלוש מבין ארבע קטגוריות המסוגלות הפיננסית, וליתר המשתנים הפסיכולוגיים נמדד קשר חלש לקטגוריות ההתנהלות הפיננסית.

 מסקנות

בתקופה שבה אנשים רבים מתקשים להתמודד עם הצורך בהתנהלות כלכלית מושכלת וקבלת אחריות על מצבם הכלכלי, מחקר זה הוא מקרה מבחן מעניין ליתרונות ולמגבלות של התערבות והכשרה פיננסית. ההשפעה המיָדית של תוכנית ההתערבות של פעמונים מרשימה ביותר. המשפחות שהשתתפו בתוכנית שינו את אורח חייהן שינוי חד, ועברו ממצב של צריכת יתר חמורה לחיסכון המאפשר להן להבריא ולשנות את מצבן הכלכלי. לעומת זאת, ההשפעה ארוכת הטווח של התוכנית מורכבת יותר: המשפחות שהשתתפו במחקר השלימו את התוכנית שנתיים–ארבע שנים לפני תחילתו, ועדיין מצליחות לשמור על איזון בין הוצאות להכנסות, אך הפער קטן ומרבית המשפחות מתמודדות עם חובות ניכרים ומתקשות לחסוך. אף שהן מצליחות "לסגור את החודש" נראה כי רוב המשפחות עדיין מצויות במצב של שבירוּת כלכלית, ויש חשש שיחזרו עם הזמן למצבן הקודם. נראה כי בטווח הבינוני מצבן של המשפחות הורע בהשוואה למצבן בסיום התוכנית. זוהי ירידה טבעית, אולם מוקדם לשפוט מהי השפעת התוכנית בטווח הארוך. לשם מענה על שאלה זו יש לבחון משפחות שהשלימו את התוכנית לפני זמן רב, דבר אשר לא הסתייע בידינו מסיבות טכניות, או לחזור על המחקר בעוד כמה שנים.

במחקרנו ניסינו לבחון אילו התנהגויות עשויות לתרום לשימור הישגי התוכנית בטווח הבינוני. כצפוי, מצאנו כי נבדקים שמדווחים שהם ממשיכים להקפיד על העקרונות של פעמונים, ובכללם מעקב אחר הוצאות והכנסות, תכנון קדימה וקנייה מושכלת, אכן מדווחים על מצב כלכלי טוב יותר. בפרט מצאנו שמבין התנהגויות אלו לתכנון קדימה ולזיהוי הוצאות צפויות הייתה ההשפעה הרבה ביותר על ההתנהלות הכלכלית. ממצאים אלו תואמים ממצאים רבים המדגישים את חשיבות התכנון ועשויים לרמז שיש לשים דגש על הטמעת התנהגויות אלו במהלך תוכנית ההכשרה.

ממצא מעניין הוא חוסר החשיבות של האוריינות הפיננסית. בשנים האחרונות חוקרים רבים מבקרים את הנטייה להתמקד בידע פיננסי בניסיון לסייע לאנשים לקבל החלטות מושכלות בטיעון כי הקשר בין אוריינות פיננסית להתנהלות כלכלית הוא קשר חלש ולא סיבתי. מחקרנו תומך בטיעון זה, ואף מציע כלי יעיל יותר לחקר התנהלות כלכלית – שאלון מסוגלות פיננסית, השם דגש על התנהלות יומיומית במקום על ידע. כלי זה עשוי להיות יעיל בהמשך המאמץ להנחיל דפוסי התנהגות כלכליים נכונים ובריאים יותר.

המחקר אינו חף מחולשות. חולשתו העיקרית היא בדגימת הנבדקים, שעשויה להיות מוטה לכיוון אלו שמשמרים את הישגי התוכנית ולכן הסכימו לענות על השאלונים. כדי להתגבר על הטיה זו יצרנו מדגם המכיל מאפיינים דומים לאוכלוסיית בוגרי התוכנית מבחינת התפלגות של הכנסה ואזור מגורים. יש לציין שאם אכן יש הטיה יש יסוד סביר להניח שבקרב כלל אוכלוסיית המשתתפים ההישגים אף פחות מרשימים מאלו שמצאנו במדגם שלנו, דבר המדגיש את הקושי לשמר הישגים של תוכנית הבראה כלכלית לטווח הבינוני.

 

 

 

 

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

תגובה אחת

  1. מחקר מעניין ומבורך שכן הוא דן בסוגיית כלכלת הבית שנעדרת מנהסתם ממרבית המחקרים הכלכליים. בעיקרו הוא דן בסוגייה העקרונית לגבי האפקטיביות – האם ללמד לדוג או לתת דגים, וכמו כל נושאבחיים, הן השאלה והן התשובה לא תמיד פשוטים להבנה. הנקודה החשובה לטעמי והלא מפתיעה שעולה מהמסקנות היא שפתרון אחד (לתת חכה) הוא לא תמיד יעיל לאורך זמן (כמו גם סלסלת דגים) ועל קובעי המדיניות (ולצערנו במדינת ישראל מובילי המגזר השלישי) לשלב פתרונות רחבים יותר שנותנים מענה לגבי מספר אספקטים של הבעיה על מנת לתמוך בשרידות משק הבית לאורך זמן.

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*