הכול חינוך – ראיון עם דב לאוטמן

מראיינים: טל וולפסון ועלי בינג

בין שלל המחאות של הזמן האחרון – מחאת הקוטג', מחאת הרופאים ומחאת הדיור – הובא לפני כחודש בפני בית הדין לעניינים מינהליים בתל אביב מקרה חשוב ומעניין לא פחות. בית הספר חברותא, תיכון פרטי הממוקם בעמק חפר, עתר כנגד משרד החינוך שלא נתן לו רישיון. בית הדין ביטל את החלטת משרד החינוך וקבע באופן עקרוני את הלגיטימיות של בית הספר חברותא. בפסק הדין מתואר העיקרון המנחה של בית המשפט: "להורים זכות לאוטונומיה בבחירת חינוך לילדיהם", ובכך נתן תוקף לחינוך הפרטי בישראל. בעקבות פסק הדין יצאנו לשיחה עם דב לאוטמן, תעשיין, חתן פרס ישראל ויו"ר עמותת "הכל חינוך" לקידום החינוך הציבורי בישראל, כדי לדון בעניין החינוך ובענייני השעה.


– מר לאוטמן, מה עמדתך בנוגע לפסק הדין של חברותא?

 חשוב להבין שבמדינת ישראל חייב להיות חינוך ציבורי, ולהוציא ארצות הברית, אין אף מדינה בעולם המערבי שיש בה חינוך פרטי. אם קבוצת הורים מעוניינת להקים על חשבונה בית ספר פרטי בפיקוח משרד החינוך אין עם זה בעיה, אבל בעיקרון החינוך הציבורי צריך להיות המרכזי, ולכן גם צריך להיות חינוך איכותי.

 

– מנכ"ל משרד החינוך סירב לתת רישיון לבית הספר משיקולים של אובדן האינטגרציה ובריחת תלמידים איכותיים מבתי ספר באזור. מה דעתך?

מנכ"ל משרד החינוך הסתכל על הפן העקרוני, ומכאן מגיע סירובו. לו היו עשרות בתי ספר כמו חברותא הייתי חושב כמוהו, אך אם יש בית ספר יחיד כזה אני לא רואה פה בעיה. אם מדובר בהתחלה של תהליך זה מטריד אותי, כי איני רוצה מעמד אליטיסטי.


–מה השיקולים שצריכים להנחות את משרד החינוך בתקצוב בתי ספר?

אנחנו בעד תקצוב דיפרנציאלי. לילד בבית ספר בשדרות מגיע לקבל יותר מאשר לילד בבית ספר ברעננה. אבל המצב היום הוא שילד ברעננה מקבל שבעים אחוז כספי ציבור יותר מאשר הילד בשדרות, וזה עוד מעבר למה שההורים מעניקים לו. לכן אחד מסעיפי החוק שאנחנו בתנועת "הכל חינוך" מקדמים הוא תקצוב דיפרנציאלי.

 

– האם יש סיכוי שהקואליציה הנוכחית תקדם חוק כזה? בייחוד כאשר הוא מעודד תמיכה מוגברת בבתי ספר ערביים?

אני לא מאלה שקואליציה זו או אחרת עוצרת בו מלעשות דברים שנכונים לחברה הישראלית. אוי ואבוי אם הפריפריה לא תקבל תקציבים רק כדי שהערבים לא יקבלו. איני מאמין שמישהו באמת מוכן להצהיר שהוא לא נותן זכויות שוות למגזר הערבי. מעבר לכך, מי שמפלה את המגזר הערבי טועה טעות גדולה וחמורה גם מבחינתו, כי מיעוט מופלה הוא סכנה לרוב. לעומת זאת, אם יתייחסו למיעוט כמו אל כל אזרח במדינה בצורה שווה והוגנת כל המדינה תיהנה מכך. למגזר הערבי מגיע כמו לשדרות. ולכן אם מישהו לא יתמוך בחוק כי אינו רוצה לתת שוויון למגזר הערבי איאבק בו עד חורמה.

 

– עד כמה יש מקום היום למגוון הזרמים הקיימים בחינוך הציבורי? הם לא פוגעים בחינוך הציבורי שאתה מדבר עליו?

הזרמים השונים הם חלק מהחינוך הציבורי ונתונים לפיקוח של משרד החינוך, ולכן אין שום בעיה עם המגוון. אך חשוב להדגיש שצריכה להיות חובת לימודים של מקצועות מסוימים, ומי שלא לומד אותם לא יקבל כסף ממשרד החינוך, ללא שום הבדל בין המגזרים. זה אחד המאבקים שלנו בתנועת "הכל חינוך".

 

– האם כפיית לימודי ליבה אינה ביטוי לפטרנליזם של הרוב? אין מקום לאפשר לקבוצות מיעוט לשמר את אופיין דרך מוסדות חינוך המתאימים לתרבותן הייחודית?

לא ייתכן שבמדינה מודרנית 25 אחוז מהתלמידים לא ילמדו אנגלית, מדעים ומחשבים. לא יעלה על הדעת שהמיעוט במדינה לא ידבר עברית. מקצועות החובה הכרחיים כדי שהמדינה תישאר מדינה מערבית ובאיכות חיים גבוהה. היום אנחנו האחרונים בעוני ובחינוך מקרב מדינות ה-OECD, ועל זה צריך להיאבק. המאבק הוא על סגירת הפערים שתתרחש דרך התקצוב הדיפרנציאלי וחיוב לימודי ליבה. מעבר לכך החוק שלנו שומר כספים אלו לתלמידים שירצו להשלים את לימודי הליבה שלהם לאחר תום הלימודים. המלחמה שלנו היא על כך שלא יהיה אף תושב בישראל שאינו יודע להשתמש במחשב.

 

– ומה עם המחוננים? האם מערכת החינוך לא תשלם מחיר על אובדן הטיפוח למצוינות ולמחוננים? בסופו של דבר הם מנוע הצמיחה של ההיי-טק שמתואר כמנוע הצמיחה של המשק הישראלי.

אין מה לדאוג להם. אני לא מחפש מחוננים חנונים. מי שנולד עם IQ גבוה יהיה מצוין גם בבית ספר ציבורי. אני רוצה שהתלמידים הטובים ילמדו עם תלמידים רגילים, יעזרו להם וילַמדו אותם. אין שום צורך בבית ספר למחוננים בגיל תיכון. אני רוצה שכל ילד בתיכון ילמד מתמטיקה ברמה מספיקה כדי שיוכל בעתיד ללמוד באוניברסיטה ואחר כך להיות מצטיין בתחום ההיי-טק. סיבה נוספת שבגללה אסור להפריד תלמידים טובים באמצעות בתי ספר למחוננים היא שהורים עשירים יחליטו שילדיהם מחוננים וישלחו אותם לבית ספר נפרד. העניים לא יוכלו להגיע לשם. כבר היום קשה לאנשים לקנות דירה, אז ברור שתשלום שכר לימוד גבוה לבית ספר איכותי יהיה משימה בלתי אפשרית. מחוננים יש גם בשכבות החלשות, ואליהם צריך להגיע ולטפחם.

 

– אחד המיזמים שלכם הוא תוכנית "חותם" המכשירה מורים בשישה שבועות. האם אין בכך זילות של מקצוע ההוראה? מעין מסר למורים הקיימים שאין שום צורך ללמוד את המקצוע ואפשר ללמוד אותו בקלות.

צריך לזכור שמדובר באנשים שבאים עם ידע רב במקצוע שלהם ויהיו מורים למקצוע הזה. ככה מביאים חומר אנושי גבוה להוראה. כל אחד מהם יכול היה להרוויח יותר מאשר בהוראה. ברוב המקרים מדובר באנשים שאכפת להם מהמדינה ועושים זאת חצי בהתנדבות. תרומתם היא במקצוע שלמדו. כמורה אתה מלמד בעיקר מקצוע. הידע במחשבים אינו פחות חשוב מהיכולת לטפל בילדים. מעבר לכך, בשישה שבועות אפשר ללמוד הרבה מאוד. בפרט כאשר מדובר באוכלוסייה שמגיעה ממקום של תרומה והתנדבות. כך אפשר להביא אפילו לתרומה משמעותית למעמד המורה ולתדמיתו.

 

– אחת הסוגיות הסבוכות היא מידת העצמאות של מנהלי בתי הספר. מצד אחד, יש רצון לתת להם כוח רב יותר כדי שיוכלו לנהל בצורה המיטבית; מן הצד האחר, יש רצון להגן על המורים. האם לדעתך מנהלי בתי הספר צריכים לקבל אוטונומיה ניהולית רחבה יותר?

מנהלי בתי הספר הם הגורם המשפיע ביותר על מערכת החינוך בישראל. לכן הקמתי את עמותת "צמרות" שמעבירה קורסים למנהלים מכהנים, ומספקת להם מדריך צמוד שעוזר לחולל שינוי בבית הספר. מנהל טוב יכול לגרום גם למורים בינוניים לעבוד עם מוטיבציה ולהיות מורים טובים, ולכן חשוב להשקיע במנהלים.

 

– ומה עם הסמכות לפטר?

זה מסובך. מנהל לא יכול לפטר מורים. אבל אם המנהל הוא מנהיג הוא צריך לדעת איך לגרום לכך שהמורים יפיקו הרבה יותר. לעתים זה בדברים הקטנים כמו להתעניין בבעיה אישית של מורה, אך עדיין יש למנהל מרחב פעולה לא צר. חשוב להבין שמנהל בית ספר הוא כמו מנהל של חברת "דלתא" וכמו ראש ממשלה. לכן הוא צריך כלי ניהול דומים. אני הייתי משאיר את הכללים הקיימים אך נותן למנהלים יותר כלים וידע איך לפעול בתחומם.

 

– נרצה להרחיב את הדיון מעבר לתחום החינוך. מה דעתך על גלי המחאה בשבועות האחרונים –מחאת הקוטג', הרופאים והדיור?

בנוגע לדיור יש לדעתי כמה מהלכים שיכולים להקל על השוק. ראשית, יש לפשט את הביורוקרטיה במערכת. אין צורך בחמש שנים לאישור תוכניות, אלא בחודש וחצי. כך היצע הדירות יהיה גדול יותר והמחירים יֵרדו. שנית, יש לשחרר קרקעות ממשלתיות במחירים יותר תחרותיים משום שחלק לא מבוטל מעלות הדירה זה עלות הקרקע.

עם זאת, ייתכן שיש קצת הגזמה בצורה שמציגים את עליית מחירי הנדל"ן. אם היינו מודדים זאת דרך הדולר העלייה היתה יותר מתונה עקב פיחות הדולר. אבל עדיין יש מהלכים שאפשר לעשותם כדי להוזיל את מחירי הדירות. אציין שפחות מטרידה אותי העובדה שלא מצליחים לקנות דירה בתל אביב, וזה לא אסון שהמעמד הבינוני יגור במרחק של עשרים דקות נסיעה משם. הבעיה העיקרית בחברה הישראלית היא הפערים ההולכים וגדלים בין העשירונים, וזה מפחיד אותי יותר מהחמאס. המנהיגות שלנו מזניחה את הנושאים האלה בתירוץ של טיפול בתהליך המדיני. אך מנהיגות טובה יכולה לטפל בשני נושאים במקביל. לכן כבר אין יותר מעמד בינוני. יכול להיות שמחאת הקוטג' ומחאת הדיור הן רק תחילת הדרך, וזה עשוי להתרחב. אני לא חושב שיש לנו תשובה לכל הבעיות המדיניות, אבל אם בעשור האחרון המנהיגות היתה מטפלת בנושאים החברתיים, היינו נמצאים במקום טוב יותר – מבחינת מחיר הדיור ומערכת ציבורית חזקה יותר, בריאה יותר ועם פיקוח טוב יותר. חינוך ציבורי ואיכותי הוא הדרך הטובה ביותר לצמצום פערים.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

2 תגובות

  1. ראיון מעניין מאד, עם לא מעט שאלות חשובות. אין חולק שלאוטמן הוא אחת הדמויות המרשימות שיש לנו היום, והתגייסותו לטובת החינוך מעוררת הערצה.

    הסכמתי עם רוב דבריו, אם כי אני מוכרח לציין שדבריו בנוגע לתלמידים המצטיינים ("אני לא דואג להם"), ובנוגע לתוכנית חותם ("אפשר ללמוד הרבה בשישה שבועות") לא מקובלים עליי; אפשר להבין מדוע הורה לתלמיד מצטיין ירצה לספק לו את החינוך הטוב ביותר (ולא "יסתפק" בכך שבנו יעזור לתלמידים חלשים), כמו שאפשר להבין שבחודש וחצי אי אפשר באמת להכשיר אנשים מן החוץ לשמש כמורים. בשביל להיות מורה טוב לא מספיק להיות חכם ולדעת את החומר, שכן ההתמודדות עם הכיתה היא (בעיניי) החלק המאתגר יותר.

    ובכל מקרה, איש יקר וחשוב.

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*