הטבות מס לחיסכון פנסיוני

מאת: לאה אחדות וריטה טרויצקי

HiRes

בכנס התקציב השישי של התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר שהתקיים ביוני 2015 הוצגו ממצאים ראשוניים של מחקר הדמיה (סימולציה) שאמד את היקף הטבות המס לחיסכון הפנסיוני והצעה לצמצם את ההטבות במסגרת המודל הנוכחי במטרה ליצור מקור מימון להגדלת ההוצאה הציבורית. במאמר זה נביא את עיקרי הדברים.

הטבות מס, הקרויות בספרות גם "הוצאות מס", מוגדרות כהפסד הכנסות הנובע ממתן פטור ממס על הכנסה, שיעור מס מופחת או הנחה בתשלום המס לתושבים מקבוצות אוכלוסייה שונות או לחברות עסקיות. הן מוענקות בגין סוגי הכנסות שונים (למשל, פטור ממס של קצבאות ילדים או נכות)  או בגין סוגים שונים של פעילות כלכלית (שיעור מופחת של מס חברות במסגרת חוק עידוד השקעות הון). הטבות המס נועדו להשיג מטרות חברתיות  וכלכליות כמו עידוד צמיחה ותעסוקה, עידוד חיסכון, סיוע לפריפריה וצמצום אי שוויון. על פי אומדן של מנהל הכנסות המדינה ההיקף הכספי של הטבות המס – בהתאם להגדרות שאומצו על ידי- עומד על כ-4.5 אחוזי תוצר ב-2013[1]. היקף זה אינו חריג כלל בהשוואה בינלאומית.

הטבות המס לחיסכון הפנסיוני במסגרת קופות הגמל וקרנות הפנסיה הן  אחת מהדרכים העיקריות של הממשלה לעודד את החיסכון  לעת הפרישה ולהבטיח פנסיה ברמה נאותה. הטבות אלו כוללות: (א) הטבות שניתנות בשלב ההפקדה של הפרשות העובד ומעסיקו (או של העובד העצמאי) (ב) הטבות מס בשלב הצבירה של החיסכון בשל הפטור ממס על התשואה שהחיסכון מניב (ג) הטבות בעת משיכת החיסכון, כלומר בעת  קבלת הפנסיה, בשל פטור ממס על חלק מהפנסיה.

ההטבות לחיסכון הפנסיוני לשכירים בשלב ההפקדה ניתנות בשני ערוצים  עיקריים: האחד הוא מערך של זיכויי מס וניכוי מס הניתנים בגין הפרשות העובד בגין השכר המבוטח לפנסיה ועל ההפרשות העצמאיות של העובד על השכר שאינו מבוטח על ידי המעביד. שיעור ההפרשות המזכה בזיכוי או בניכוי מוגבל ל-5% ו-11%, בהתאמה, וכן  מוגבל בתקרת שכר השווה לשכר הממוצע במשק.  הערוץ השני הוא שהפרשות המעסיק לפנסיה (המוגבלים בשיעור של 7.5% מהשכר ובתקרת שכר של ארבע פעמים השכר הממוצע במשק)  אינן נחשבות להכנסה החייבת במס הכנסה או בדמי ביטוח לאומי ובריאות בידי העובד. ההטבות לעובדים עצמאיים ניתנות אף הם באמצעות זיכוי וניכוי.

המחקר בחן מספר חלופות לשינוי מודל הטבות המס בשלב ההפקדה בהתאם להגדרות שפורטו לעיל, כולל החלופה שהאוצר הציע בדיוני התקציב לשנים 2012 -2013 . החלופות התבססו על שיעורי ההפקדות שבהסדר פנסיית החובה ועל סדרה של הנחות לגבי שיעורי הכיסוי הפנסיוני, רמת השכר המבוטח, שיעורי החיסכון לפנסיה ולביטוח אובדן כושר עבודה מתוך השכר המבוטח והלא-מבוטח ושיעור ההטבה הגלומה בפנסיה התקציבית. בחינת החלופות התבססה על נתוני סקר הוצאות משפחה והסקר החברתי ל-2012 שנערכו על ידי הלמ"ס.

אחת החלופות שהוצעו לשינוי הכללים הקיימים כוללת את הרכיבים הבאים:

  • הפחתת תקרת ההכנסה להפקדות המעביד שעליהם העובד פטור ממס מ-4 פעמים השכר הממוצע (כ-37,000 ₪ לחודש ב- 2014) לפעמיים ממנו (כ-18,500 ₪).
  • ביטול הטבת המס בצורת ניכוי על הפרשות עצמאיות של השכיר.
  • מתן זיכוי של 35% להפרשות העובד על שכרו המבוטח עד לתקרה של פעמיים השכר הממוצע, ומתן זיכוי על 7% להפרשות עצמאיות מהשכר הלא מבוטח ועד לתקרה של שכר ממוצע במשק.
  • לעובד עצמאי יינתן זיכוי על הפרשות בשיעור מרבי של 18% מהכנסתו ועד לתקרה של פעמיים השכר הממוצע (כולל עבור ביטוח אובדן כושר עבודה).

מממצאי ההדמיה עולה שהיקף הטבות המס לחיסכון הפנסיוני בשלב ההפקדה במצב הקיים נאמד בכ-10 מיליארד ₪ שמתוכם כ-8.7 במס הכנסה וכ-1.3 בדמי ביטוח לאומי ובריאות[2].

שלושת העשירונים הראשונים של העובדים אינם נהנים כלל מהטבות מס, ואילו שלושת העשירונים העליונים נהנים ביותר מאשר 80% מסך ההטבות. שני העשירונים העליונים נהנים מ-2/3 מסכום ההטבה. (ראה תרשים 1). מטבע הדברים מי שנהנה מהטבות מס הם עובדים שהכנסתם מעל סף המס, ומבנה ההטבות הוא רגרסיבי. היבט נוסף לרגרסיביות הוא ששיעור המכוסים בהסדר פנסיה כלשהו נמוך יותר במקטעים החלשים של שוק העבודה והוא הולך ועולה עם עליית ההכנסה. לזאת יש להוסיף שסביר שהשכירים המבוססים מנצלים יותר את  הטבות המס  בגין חלק השכר שאינו מבוטח לצורך פנסיה (חלק ההכנסה שהמעביד לא מפריש עבורה).

תרשים 1: חלקו של כל עשירון בסך הטבות המס

החלק היחסי של כל עשירון בכלל הטבות המס לחיסכון פנסיוני בשלב ההפקדה

החלק היחסי של כל עשירון בכלל הטבות המס לחיסכון פנסיוני בשלב ההפקדה

תרשים 2 מעיד על האופי הרגרסיבי של הטבות המס. הוא מציג את ההכנסה מעבודה בממוצע לעובד לפי עשירונים ומציין את גודל ההטבה כאחוז מההכנסה. ההטבה כאחוז מההכנסה מעבודה עולה מ-0.9% בעשירון הרביעי ל-% 3.4 בעשירון העליון של העובדים.  ההטבה הממוצעת נאמדת בכ-52 ₪ לחודש בעשירון הרביעי ועולה לכ-1,180 ₪ בעשירון העליון.

השינוי המוצע יקטין את היקף ההטבות בכ-1.1 מיליארד, וחלקו של העשירן העליון בסך ההטבות יקטן מ-% 41.8 ל-39.7%. ההטבה הממוצעת לעובד באוכלוסייה תקטן מכ-230 ₪ לחודש לכ-210 ₪ לחודש. ההטבה הממוצעת לעובד בעשירון העליון תקטן בכ- 150 ש"ח.

המחקר מצא שהצעת האוצר שדיברה על מתן זיכוי של 35% על הפקדות של עד  15% מההכנסה ברוטו עד לתקרה של 1.7 פעמים השכר הממוצע תוביל לחיסכון של כ-1.4 מיליארד.

תרשים 2: ההכנסה הממוצעת לעובד בעשירון וההטבה הממוצעת כאחוז מההכנסה

שכר ממוצע ושיעור הטבת המס כאחוז מההכנסה מעבודה, לפי עשירונים

שכר ממוצע ושיעור הטבת המס כאחוז מההכנסה מעבודה, לפי עשירונים

חשוב לציין שהשיקול שהנחה את ההצעה אינו רק פיסקאלי. מעבר לתוספת הגבייה ממסים שתנבע מהשינוי המוצע, החלופה שהוצגה וחלופות אחרות שנבחנו נועדו גם לצמצם את הרגרסיביות של ההטבות באמצעות הקטנת חלקו של העשירון העליון, ובמקביל – מהגדלת ההוצאה הציבורית בתחומי בריאות, חינוך ורווחה נהנים יותר העשירונים הנמוכים. כלומר, מדיניות זו פועלת בכיוון של צמצום פערים. השינוי המוצע הוא גם צעד ראשון בפישוט מודל הטבות המס – וזאת מבלי לפגוע פגיעה של ממש במטרה של עידוד החיסכון העצמאי של שכירים על חלק השכר שאינו מבוטח ועידוד העובדים העצמאים לחסוך לפנסיה.

המחקר מדגיש כי אומדן היקף הטבות המס תלוי מאוד בהגדרה של מהי הטבת מס והוא עשוי להשתנות משמעותית כלפי מטה ומעלה בהתאם לגישה שמאמצים. הטבת מס נקבעת בדרך כלל ביחס לבסיס ההכנסה החייבת ה"תקנית" או שיעור מס ה"תקני" והדעות יכולות להיות חלוקות ביחס להגדרה מהו "תקני". גם המתודולוגיה לחישוב השווי הכספי של ההטבה שנוי במחלוקת, ובעיקר בשל מידע חלקי והצורך להתבסס על סדרה של הנחות לגבי שיעורי החיסכון ודפוסיו ולגבי ערוצי החיסכון של העובדים.

ולסיכום נציין שיש מקום גם לבחינה מחודשת של הגדרת ההטבות לחיסכון פנסיוני, בעיקר בהתייחס להטבות המס הנובעות מהפרשות המעסיק לאחר שהונהגה בישראל פנסיית חובה. למשל, לשם המחשה, מדוע הפרשות המעביד לפנסיית חובה עד לתקרה של שכר ממוצע כפי שמורה צו ההרחבה ייחשבו להטבת מס? הרי תשלומי מעסיק לביטוח לאומי או לפיצויים מכוח חוק ואלה אינם נחשבים להטבת מס.

[1] תיאור מפורט של מערך ההטבות והיקפן מובא בפרק ד' בדוח השנתי של מנהל הכנסות המדינה לשנים 2011 -2012 , משרד האוצר. http://ozar.mof.gov.il/hachnasot

[2] אומדן זה נמוך מזה שמופיע בדוח של מנהל הכנסות המדינה. ההבדל נעוץ בהנחות שונות על שיעורי החיסכון ורמת השכר  המבוטח ובבסיס הנתונים השונה. מנהל הכנסות המדינה מתבסס על נתונים מנהליים שאינם זמינים לחוקרים חיצוניים, לפחות לא באופן מידי.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*