החלת פנסיית החובה בישראל: 2012 מול 2002

מאת: לאה אחדות, מישל סטרבצ'ינסקי וירדן קידר

החלת פנסיית חובה החל ב-2008 הצליחה להגדיל במידה ניכרת את שיעור העובדים (שכירים ועצמאים) המכוסים בהסדר פנסיוני כלשהו. בעקבות צו ההרחבה להסכם קיבוצי בין ההסתדרות ללשכת התיאום של הארגונים הכלכליים עלה בהדרגה שיעור העובדים המכוסים, וב-2012 הוא עמד על כ-78% מכלל העובדים, בהשוואה לכ-68% ב-2002. בקרב השכירים הגיע שיעור העובדים המכוסים ב-2012 אף ל-85%. עם זאת, מספר העובדים שעדיין נותרו ללא הסדר פנסיוני כלשהו הסתכם ב-2012 בכ-600,000 פרטים (שכירים, עצמאים ואחרים), ועדיין בולט במיוחד הכיסוי הנמוך יחסית בקרב העצמאים: כ-55% מהעצמאים עדיין לא היו מכוסים בהסדר פנסיויני כלשהו ב-2012. הכיסוי הנמוך בקרב העצמאים מצטרף לתמונה בענפי הביטוח האחרים, כגון ביטוח האבטלה.

על אף העלייה המרשימה בשיעור הכיסוי עדיין ניכרים פערים בין ענפים שונים במשק ובין אוכלוסיות שונות של עובדים. נמצא כי בענף עובדי משק הבית, שבו לא היה כלל כיסוי פנסיוני לפני צו ההרחבה של פנסיית חובה, ירד אמנם שיעור העובדים שאינם מכוסים בין 2002 ל-2012, אך 63% מעובדי משק הבית עדיין היו ללא הסדר פנסיוני ב-2012. ענפים נוספים שמאופיינים אף הם בכיסוי נמוך הם ענף הבנייה וענף האירוח והאוכל, שבהם מועסקים ביחד כ-9% מכלל העובדים במשק. בענפים אלו נותרו כ-40% מהעובדים ללא כיסוי פנסיוני ב-2012. לעומת זאת, בענף התעשייה, המעסיק 14% מכלל העובדים במשק, כ-14% בלבד מהעובדים לא היו מכוסים בהסדר פנסיוני כלשהו ב-2012. מאחר שהכלכלה המודרנית צומחת בעיקר בכיוון הרחבת השירותים התמונה שהתגלתה היא בעייתית: דווקא בענפי השירותים שיעור הכיסוי עדיין נמוך יחסית, וכפי שיתגלה בהמשך הניתוח, ההסתברות היחסית להיות מכוסים בהסדר פנסיוני של העובדים בענף המסחר, ענף המקיף 13% מסך העובדים במשק, אף ירדה (בהשוואה לעובדי התעשייה). בתרשים 1 מוצגים שיעורי העובדים בענפים נבחרים שאינם מכוסים ב-2012 לעומת 2002.

 

תרשים 1: שיעור העובדים שאינם מכוסים בהסדר פנסיוני כלשהו בענפים נבחרים (באחוזים מסך העובדים בקבוצה)

פנסייה חובה 1

בסוגריים: שיעור העובדים בענף מתוך סך העובדים ב-2012

כמוצג בתרשים 2, גם בקרב העצמאים חלה עלייה בשיעור הפרטים המכוסים בהסדר פנסיה כלשהו, אך עדיין נותרו רבים ללא הסדר פנסיוני: כ-206,000 עצמאים דיווחו שאין להם הסדר פנסיוני. התרחבות הכיסוי הפנסיוני ניכרה בכל קבוצות האוכלוסייה: יהודים, ותיקים, עולים וערבים. אולם 35% מהעובדים הערבים, שהם כ-165,000 איש ואישה, עדיין אינם מבוטחים בהסדר פנסיה כלשהו.

תרשים 2: מספר העובדים שאינם מכוסים בהסדר פנסיה כלשהו, שכירים ועצמאים

פנסיה חובה 2

עוד בדק המחקר במודל הסתברותי את הסיכוי היחסי להיות מכוסה בהסדר פנסיוני כלשהו לפי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים של העובדים. מקובל להשתמש במדד הקרוי יחס הסיכויים, המלמד על הסיכוי של קבוצה מסוימת בהשוואה לסיכוי של קבוצת ייחוס (למשל בעלי השכלה יסודית בהשוואה לבעלי תעודת בגרות, כאשר האחרונה היא קבוצת הייחוס). כאשר יחס הסיכויים גדול מ-1 ומובהק סטטיסטית אפשר לומר שהסיכוי של הקבוצה המנותחת גבוה מהסיכוי של קבוצת הייחוס. תרשים 3 להלן מציג את יחס הסיכויים לפי מאפיינים נבחרים לעומת קבוצת ייחוס. אחד הממצאים הבולטים הוא החשיבות של ההשכלה כמשתנה המנבא את היכולת של הפרטים להיות מכוסים באמצעות הסדר פנסיוני כלשהו. נמצא כי כל התארים – על-תיכוני, תואר ראשון ותואר שני – מקנים הסתברות גבוהה יותר להיות מכוסים יחסית לתעודת בגרות. בייחוד בולטת ההשפעה של החלת פנסיית חובה על בעלי תואר שני ומעלה: הסיכוי שלהם להיות מכוסים עלה מפי 2 ב-2002 לפי 2.6 ב-2012, עלייה ניכרת יחסית לתארים האחרים.

נמצא כי יש ענפי תעסוקה רבים שבהם יחס הסיכויים קטן מ-1, כלומר הסיכוי של העובדים בענף להיות מכוסים בהסדר פנסיה כלשהו נמוך מזה של העובדים בקבוצת הייחוס, שהיא ענף התעשייה. הסיכוי של עובד בענף אירוח ואוכל ב-2002 היה כשליש (0.3) מהסיכוי של עובד מקביל בתעשייה, והוא עלה לכמחצית ב-2012. בענף המסחר, לעומת זאת, הסיכוי של עובד להיות מכוסה בשתי השנים היה כמחצית מהסיכוי של עובד בתעשייה. ענף משק הבית בולט בכיסוי בעייתי במיוחד: יחס הסיכויים אמנם עלה עלה מ-0.041 ב-2002 ל-0.168 ב-2012, אך ברור שמצבם היחסי של העובדים במשק בית עדיין נמוך מאוד בהשוואה לעובדים בתעשייה. אמנם לא בדקנו באופן ישיר את הסיבות לחוסר הכיסוי, אך בשל הקושי לפקח על משקי הבית ולעורר מודעות בקרב עובדי משק הבית אנו משערים כי רמת הציות בענף זה רחוקה מלהיות מלאה.

סיכוייהם של עובדים ערבים להיות מכוסים היה ב-2002 רק 0.4 מהסיכוי של יהודים, והוא ירד ל-0.3 ב-2012; זאת מעבר להשפעה שיש לענף שבו הם עובדים, למבנה גיליהם, לסטטוס בעבודה (שכיר או עצמאי) ולמקום מגוריהם (פריפריה או מרכז). גם כאן אנו משערים כי חלק מההסבר קשור לרמת ציות נמוכה יותר לצו ההרחבה של המעסיקים בהעסקת עובדים מהמגזר הערבי.

 

תרשים 3: יחס הסיכויים להיות מכוסה בהסדר פנסיה כלשהו

פנסיה חובה 3

בסוגריים: קבוצת הייחוס

בדקנו גם את הסיכוי של שכיר מול הסיכוי של עצמאי. נמצא כי ב-2002 ההסתברות של שכיר להיות מכוסה הייתה פי 11.8 מזו של עצמאי, והיא עלתה לפי 13 ב-2012. ממצאים אלו מבליטים את הפער בכיסוי הפנסיוני בין שכירים לעצמאים, אף שהעצמאים שיפרו מאוד את מצבם ב-2012.

 * המאמר מבוסס על מחקר שנערך בתוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר לקראת הכנס השנתי בנושא "האם יש בישראל פנסיה הולמת?". נתוני המחקר מבוססים על הסקרים החברתיים של הלמ"ס מהשנים 2002 ו-2012.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*