בעקבות משבר המתמחים- ראיון עם פרופ' גיא דוידוב

מראיין: עלי בינג

על רקע משבר המתמחים לרפואה, ומתוך רצון להבין יותר לעומק תהליכים המתרחשים בשוק העבודה בכלל ובמחאת המתמחים בפרט, החלטנו לראיין את פרופ' גיא דוידוב מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

נדמה שבזמן האחרון מתפתחת מגמה מעניינת בתחום יחסי העבודה. שביתות לא מתוכננות, גורמים צעירים בשטח שאינם מרוצים מההסכם וממשיכים במחאה כמו שראינו אצל העובדים הסוציאלים וביתר שאת כעת אצל הרופאים המתמחים. נשמח לשמוע קצת רקע על הנושא.

זה נכון שבזמן האחרון מורגש נתק בין הרצון של השטח ובין ההנהגה. עם זאת, לא מדובר בתופעה לגמרי חדשה. מטבע הדברים ההנהגה היא שיושבת מול האוצר, נחשפת למגבלות ההסכמים האפשריים, ולפיכך מתפשרת יותר, לעומת השטח שאינו תמיד מצוי בעומק הנושא. אף שמוקדם לקבוע לאן תתפתח התופעה הזו, נדמה לי כי יש שני כיוונים עיקריים – הראשון, פיצול לכמה ארגוני עובדים. במשך הרבה שנים התפתחה עייפות בתחום ההתארגנות, כחלק מהדומיננטיות המוחלטת של ההסתדרות הכללית. כעת יש ארגונים נוספים שיוצרים תחרות בתחום (כמו "כוח לעובדים" למשל). זה מוביל לכיוון השני, שהוא ההתעוררות של האנשים בשטח המבינים שיש חלופות, גם בתוך הארגון שלהם. כך יש עניין רב יותר בנושא ומעורבות גדולה יותר של עובדים שעד לא מזמן היו פסיבים בכל הנוגע לארגון המייצג אותם. לפיכך נראה שההתעוררות עשויה להוביל לחילופי הנהגה או שתיצור תחרות על ידי הקמת ארגונים חדשים.

– מה עמדתך בנוגע למבנה המשפטי המוצג בפסיקות בית הדין הארצי לעבודה בכל הנוגע להתפטרות הרופאים המתמחים?

במבנה המשפטי בית הדין צדק. דיני העבודה בישראל מבוססים על ארגון יציג אחד שיש לו סוג של מונופול. זאת מכיוון שמעביד לא יחתום על הסכם כאשר הוא יודע שמחר יקום ארגון נוסף של עובדים שאינו מסכים לכך. מעבר לכך יש רצון שלא תהיה תחרות בין העובדים לבין עצמם, כדי להגן על העובדים מפני תופעות של הפרד ומשול. השיטה הגיונית מאוד בעיניי. אין שום בעיה עם תחרות בין ארגונים שונים על תואר הארגון היציג, כמו תחרות על ההנהגה בתוך כל ארגון. אבל בסופו של דבר הארגון שיש לו הכי הרבה חברים הוא היחיד שמנהל משא ומתן מול המעביד. יכול להיות מצב שאנשים בשטח אינם מסכימים להחלטות של הארגון היציג, אך כמו במשטר דמוקרטי עליהם לחיות עם החלטות אלה.
עם זאת, יש קושי עם אורך הזמן של ההסכם. מדובר בהסכם ארוך מאוד, באופן חריג ביחס להסכמים בתחום דיני העבודה. מבחינת המדינה אפשר להבין את האינטרס בהסכם כזה – היא רוצה להבטיח שקט תעשייתי לאורך זמן. הקושי הוא באלמנט שדיברנו עליו של הציות של השטח להוראות. מכיוון שכאשר השטח אינו מסכים להכרעה דרכי הפעולה שלו הן שינוי ההנהגה או הקמת ארגון חדש, אך כאשר יש הסכם ארוך טווח הפעולות הללו אינן אפקטיביות, מכיוון שההסכם מחייב את כלל העובדים ולא ניתן לפגוע בתוקפו. ההנהגה החדשה תוכל למעשה לפעול רק מתום תוקפו של ההסכם. יש קושי עם העובדה שהנבחרים הנוכחיים יוצרים הסכם שמחייב את הרופאים לזמן ארוך כל כך ומונע מהם לאורך זמן את זכות השביתה. ייתכן שזה אפיק הפעולה הרצוי של המתמחים מבחינת המאבק המשפטי. ניתן לטעון שההסכם נוגד את תקנת הציבור עקב אורכו. עם זאת, חשוב לציין כי קיצור ההסכם חייב להוביל לפתיחתו המוחלטת מכיוון שהמדינה הסכימה להטבות מסוימות מתוך ידיעה שהיא מקבלת שקט תעשייתי לאורך זמן.

– איך אתה רואה את הדיון באותנטיות של התפטרות המתמחים?

קמה צעקה שזה סוג של עבדות, וזה מטעה. מצד אחד, לכל אדם יש זכות להתפטר כחלק מכבוד האדם וחופש העיסוק, וזה מובן מאליו. מן הצד האחר, יש סוג של היתממות ודמגוגיה בהצגה כזאת של העניין, מכיוון שברור שלא ניתן לאפשר לקבוצת עובדים לשבות לאחר שהארגון היציג חתם על הסכם קיבוצי. לא ניתן לאפשר שביתה בהתחכמות. לכן צריך לבחון את מהות הדברים – מה הייתה הכוונה של המתמחים שהתפטרו. בבסיס, בית הדין צודק אף שזה נראה מקומם. אם מדובר בסוג של שביתה כשהכוונה היא להפעיל לחץ ארגוני כדי לשפר את הזכויות, הרי שברור שלא ניתן לעשות זאת לאחר החתימה על ההסכם. בפסק הדין השני מביא בית הדין מייל שממנו ניתן לראות בבירור כי כוונתם של המנהיגים לפחות היא להביא לפתיחת ההסכם ולא באמת להתפטר. לתפיסתי, יש שתי בעיות עיקריות בפסק הדין. הראשונה, לא ברורה כוונתם של כלל העובדים. בית הדין היה צריך לבדוק זאת באופן אישי על אף הקושי והסרבול הטכני. לכן היה צריך לצרף את כל המתפטרים להליך ולבחון זאת.

– האם ההחלטה של השופט מלצר בבג"ץ, המציינת את הצהרת המדינה כי יותר לכל רופא להתפטר בצורה פרטית ואותנטית, אינה פותרת עניין זה?

צדקה המדינה שהצהירה על כך, אך לא ברור איך הרופא אמור להתפטר כעת. יש פסק דין שאוסר עליו להתפטר, ולכן מוטל עליו לכאורה נטל די כבד כדי להוכיח שזו התפטרות אישית, וזה לא סביר. מבחינה משפטית אין למתמחים ביטחון שהם יכולים להתפטר כעת. היה צריך לבדוק כלפי כל מתמחה אם התכוון באמת ובתמים להתפטר ממשרתו, ולתת לו ליהנות באופן פרטני מהחזקה שכל עוד לא הוכח אחרת מכתב התפטרות מלמד על כוונת התפטרות אמתית.
הבעיה השנייה בפסק הדין היא המשקל שנותן בית הדין למבחן התוצאתי. מקובל לעשות איזון אינטרסים כאשר בוחנים הוצאת צו מניעה כנגד שביתה. אבל לא זה המקרה שלפנינו. כאן השאלה היא אם מדובר בהתפטרות או בשביתה. הנזק הכבד שייגרם לציבור החולים אינו צריך למנוע מרופא כזה או אחר להתפטר אם מדובר בכוונה כנה.

– האם לעמדתך אין להבחין בעניין זה בין מקרה כמו התפטרות המתמחים ובין התפטרות דומה של פועלים במפעל טקסטיל? האם שירות חיוני לציבור אינו מצדיק מדיניות שונה?

לא. מדובר בשאלה עובדתית הבוחנת אם זו שביתה במסווה או התפטרות, ואין משמעות לעובדת היותו של השירות חיוני. אין לכך רלוונטיות לכל עובד ועובד. כמובן, בשעת חירום ניתן להוציא צווי ריתוק, אבל זה רק במצב קיצוני. ואין זה המצב. לעמדתי, לא ניתן להגיד שההתפטרות אינה אמתית בגלל הנזק, וכך ניסחו זאת השופטים.

– מה עמדתך על אמירתו של סגן הנשיא בפסק הדין הראשון שתום הלב של המתמחים צריך לגרור לפחות חובה של התפטרות הדרגתית כדי למנוע פגיעה גדולה בשירות הרפואי?

בעיניי אין הדבר נכון. אם יש החלטה אינדיבידואלית של כל אדם, ואין מדובר בשביתה במסווה, הרי שמעבר להודעה המוקדמת הקבועה בחוק אין להטיל מגבלות נוספות. לא הגיוני ליצור הדרגתיות. ברגע שמכירים באותנטיות ההתפטרות הרי שמדובר בכפיית עבודה, וזה לא הכרחי. החריג היחיד הוא בנסיבות קיצוניות שבהן יש הצדקה לצווי ריתוק, כאמור לעיל, אבל אז זה תפקיד הממשלה להוציא אותם.

– האם אתה רואה בעייתיות מסוימת בכך שפסק הדין הראשון שידר מסר שהבעייתיות בהתפטרות הייתה בפרוצדורה שלהם ולא במהות? האם התמקדות פסק הדין באופן הגשת מכתב ההתפטרות לא הוליכה שולל את המתמחים וגרמה להם להמתין שלושים יום נוספים?

נכון שהיתה תחושה, בעיקר מהתקשורת, כי פסק הדין קבע שעיקר הבעיה היא בפרוצדורה, ולכן טרחו המתמחים וחיכו. יש לציין שהשופטים פתחו את פסק הדין במושכלות היסוד של העבודה הקיבוצית והדגישו זאת. אי-אפשר להגיד שזה לא נאמר בפסק הדין. השופטים התייחסו והדגישו את הבעייתיות בהתפטרות מעין זו. עם זאת, נכון שגם דיברו הרבה על צורת מכתב ההתפטרות. חשוב להבין שבפעם הראשונה בכלל לא היו מכתבים אישיים. המתמחים חתמו על המכתבים והביאו אותם להנהגה שהחליטה מתי לחתום ולהעביר למעסיק. אפילו לא נשאר להם העתק ממכתבי ההתפטרות. זה היה מאוד מפוקפק, ולכן הגיוני שבית הדין התעסק בזה. יכול להיות שהייתה בעייתיות מסוימת בעצם הצגת הדברים ובהעברת הרושם שהבעיה טמונה באופן ניסוח המכתבים.

– לאחרונה אפשר לראות שבג"ץ ובית הדין הארצי לעבודה פועלים פעמים רבות כמגשרים בהליכים מעין זה, ואינם מתפקדים בדרך הרגילה של שופט המכריע בדין. האם נראה לך שיש מקום לכך?

מדובר בתופעה שקיימת כבר כמה שנים. הוביל אותה הנשיא אדלר בזמנו. פעמים רבות בית הדין לוחץ על הצדדים להתפשר. מאז אדלר, שהיה בעל אופי גישורי, כאשר ארד ממשיכה זאת, בית הדין ממש מגשר בעצמו. הם יושבים שעות ארוכות בלשכה ומזמינים את האוצר ואת ההסתדרות, ומנסים למצוא פתרון. מבחינה משפטית פורמלית לא הוגדרה להם סמכות לכך, אך לא ניתן להגיד שזה אסור, כי יש שיקול דעת רחב כחלק מהתפקיד השיפוטי לקבוע את סדרי ההליך. אני מניח שזה די שנוי במחלוקת. יש המצפים מבית המשפט להכריע ולא לסחוב את הצדדים בשיחות נוספות, ויש השמחים על כניסתו של גורם אחראי ומנוסה שיכול לסייע במציאת הפתרון. חשוב להבחין בין סכסוכי עבודה לתביעות חוזיות רגילות. מדובר במערכות יחסים ארוכות טווח שבהן הצדדים ממשיכים לחיות ביחד, ולכן יש אינטרס שההליך יסתיים בתחושות טובות – בהסכמה ולא בהכרעה. על רקע זה ניתן להבין מדוע בית הדין הולך בדרך זו.

– האם נראה לך שפסיקות אלה ובכלל התפטרות המתמחים יהיו נקודת מפנה בתפיסה של משפט העבודה?

אני לא חושב שזה עד כדי כך דרמטי. כפי שאמרנו, בתקופה האחרונה השטח כבר אינו סומך בעיניים עצומות על ההנהגה, וזאת הסיבה שמדובר בתקופה של שינויים מעניינים. יש יותר תחרות במישור ההתארגנות ויותר ביקורתיות של העובדים. מבחינת פסק הדין זה לא דרמטי, כי המבנה הבסיסי שלו נכון ואינו חורג מהלכות קודמות. בדיני עבודה בכלל, בניגוד לתחומי משפט אחרים, כל הזמן יש התפתחויות וחידושים.

– איך אתה רואה את אפיקי הפעולה שבחרו המתמחים?

כעת יש מגוון ערוצים. מעבר להליך העיקרי שעוסק בשאלת ההתפטרות ההמונית, יש גם עתירה לקיצור ההסכם שכאמור אורכו הוא בעייתי מאוד. יש גם תביעה נגד הר"י בדבר הפרת חובת הייצוג ההולם. בנושא הזה יש פסיקה שקובעת שההנהגה צריכה לייצג בצורה הולמת את כלל העובדים. אך הסיכוי שלהם להצליח להוכיח את הפרת החובה נמוך מאוד לדעתי. הם צריכים להראות שיש קיפוח של מגזר מסוים בצורה שאינה סבירה, וזה קשה מאוד מבחינה משפטית.

– לסיום, מה היית מציע למתמחים לעשות?

הייתי רוצה לראות אותם עוזבים את הנתיב של ההתפטרות ומנסים לפעול באמצעים הלגיטימיים – הקמת ארגון חדש או שינויי הנהגה בארגון הקיים. כאמור, כאן נכנסת הבעייתיות של אורכו של ההסכם, ולכן זה הנושא המרכזי הטעון בדיקה.

הגיבו באמצעות הפייסבוק

תגובות

Share This:

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*